Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 30]

< 1ג ) *s יאגאר אי זה ממנו הנכון. הנס בין לדעת האומד שהעוף כבד6 בחמפי מן המיס, ומלת ישרוצו נמשך. גם אל עוף יעופף ר״ל ישרצו מהם נפת חיה וישרצו גם עוף שיעופף על האדן, ונין לדעת האומד שמרקק אשר בקרקע הים נברא העוף ומשם תולדתו, ומלת ישרוצו אינו נופל על העוף רק הוא ענין כפני עצמו כלומד העוף שנברא מרקק הים יעופף על האדן / זהצווי לא היפה על הבריאה ני אס על העפיפה, לדעת שניהם יתכן התרגום יפיח שהוא בצורת הענדית צווי בתמונת עתיד וטעמו כמו T : יעופף כי הקמ״ז 3פ״א מפני הדי״ש הנא אחריו להריונה והוא מנהג לשון ארמית. (ונמתודגמן יפלח) אולם תדגוס דפח־ן, גינוני פועל נשקל * * : - T J " מסר׳ 7tppr׳ והפת״ס מפני המי״ת ויתכן דוקא לדעת האומר שננדא בחמשי מן המיס וענין הצווי על הנליאה לא על העפיפה וטעס עוף יעופף, שמעופף (ידוע שהדלי״ת 3אדמית 3מקוס שי״ן יש) כלומר שיש לה ט3ע העפיפה והפריחה, אבל לדעת האומד מרקק היס נברא, ע״כ הצווי על העפיפה, כי הגדיאה לא היתה מן המיס נחמשי ולא יתכן לפרח שטעמו שהוא פורח כלומד שיש לה טנע העפיפה. ני אס יהיה ענינו שיפרח ראוי להיות העתיד ליפלח * וגס אין נכון לומד שדקדוק מלפ לפלח ענד עם סימן מצטרף וענינו שפלח כבר, כי מה טעס זמן עגר פה, ודוחק גדול לומד שהעבד משמש במקום עתיד נספול הנריאה וזה רק במליצה ושיר, והנראה שהיה כתג ליפרח עתיד עם סימן המצטדף והיו״ד נחה נדדכה תחת החידיייק והמדפיסים לא הגינו והציגו נמקימי לי פרח נהפדדת אותיות נחלקו׳ לשתי תיבות ני מצינו לפעמים כן נאדמית לי לסימן המצטרף ולדוב 3ספל דניאל, והס לא ידעו ני היו״ד אינה ממוגר לדלי״ת להיות טעמו ל♦ כי אם היא לעתיד מאי׳תן, ואח״כ שלטו נו יד המגיהים והשחיתו עוד והדפיסו לפלח בהשמטת היו״ד *) אולם מבעל הטעמים דאיה חזקה, נגד פירוש שהצווי על הנריאה שהעמיד מלת חיה באתנח כאשד העיר המבאר לסנ׳יהש T * ולכן הגרסא הנכוכס יפרח נאשר נמצא נחומש הרמג״ן דפוס ודנעליו! J ז - י ובחומש מקראות גדולות ועליהם יש לסמוך. בצלמת בללסאלהים ברא אותו(שסנ״0ת״ג>בצלמיח׳ בצלמא די״י ברא ♦תיה. כן הנוסחא הישרה, ובאיזה : ־; T חומשים *) ודוגמתו מציגי נפסיק ער אם בלוי לשהות (גראפית נ״ד י״גו) ת״א עד די ספקון שתי תיבות בלשון עני. ובנוסחאות ,אחרות ךיספקון תינה אחת והראתו בלשון עתיד עד שיגלו לשתות ואס אבוא יגל תקומו אכתוב