Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 24]

C 25 ) >>& אדץ מולדתו ויחוס אבותיו , שהוגד לה מסתמא מהסומריס שמכרוהו ושהללוהו ני הוא עבד מלד ממשפחה למה כי שס המשפחה נודע לשס ותפארת ואברהם יצא לו מוניטון בעולם. וכונת המצרית לדעה, להגיד לבני ביתה ואח׳יכ לבעלה דרך בזיון וחרפה שהוא איש זד מאדן נכריה , כי כל נכדי אסל לא «אדן מצדים , היה בזוי ושנוא למצדיס בכלל כידוע מתולדות העמיס (ואדבר מזה בסמוך) ולכן כונתה על אדן מולדת לנד ובעבור זה תדגימי;!ביאה וכן העבד העברי;!בראה ולא!הודיאד, כי אין דעת האשה על האמונה כי מאין ידעה זאת המצרית והיא ידעה רק שהוא ממשפחת יושבי עבר הנהר. ני גנב גנבתי מארץ העברים(שס מ׳ ט״ו) אמרי אמרו מאיץ העברים ידענו ממילא שהכונה על ארן מולדתו שהוא ממשפחת יושבי עבד הנהי [עיין הרמב״ן והביאור] ודעת יוסף שיזכיר שר המשקים אל פרעה שהוא לא נא אל א״מ ברצונו להתעסק שם בדבר שאינו ישר המתנגד למוקיי המדינה ושנשניל כך אסור בבית הסוהר כשאר החוטאים האסורים שם , או שהוא מכד את עצמו לעבד לפי שאינו ראוי לדבר יקד אלא לעבדות , רק שנגנב באונס מארצו ועי״ז נשתלשלו המאורעות שארעו לו והוא יושב בבית הסוהר בלי חטא ועון. וע״י הספור יתעוררו רחמי המלך על איש זר שאין לו קרוב וגואל העומד לימינו להמליץ בעדו לחבוש אותו מבית האסורים, ולפי שהמנה רק אל האדן שהוא נולד בה תרגומו עבראה שהוא מעבר הנהר. T T : # לאבל את העברים לחם (שם מ׳ג ל״ב) הכתוב יספר שמפני כך J T י אכלו לבדם כי לא יכלו המצרים לאכול את העברים / כי תועבה היא למצרים לישב בסעודה עם אנשים שאינם מארצם ושהם מעבר הנהר. והרשב״ס נתב מאוס ובזוי היה למצרים לאכול עם אנשי עבר הנהר ונו'■ וידוע לקוראי ספדי קורות העתים ודברי הימים למלכות מצדים , שמדינת מצדים היתה נחלקת למחוזות הרנה [קריי!ע דעפוורטע»עגשע] ולכל אנשי מחוז בפינו היתה עבודה נבדלת משאר עבודות מחוז אחר, זה עוידים לשור וזה לשה וזה לאיל אחר, והמצרים עצמם היו שונאים זה לזה בשביל הבדל עבודתם, אנשי מחוז שענדו לשוד שנאו.אותם שעבדו לשה וכן להיפך, והיו מבזים אותם שלא ישבו עמס בסעודה אחת כי תועבה להם מפני בשד הבהמה שאכלו ושהיה עבודתם. וא״כ לא עם העברים לבדם לא יכלו לאכול בשלחן אחד, כי אם גס כל אותם ממחוזות אחרות שעבדו לאליל אחד לא אכלו ביחד [.Milot‘s Weltgesch] ולפ׳יז לא שנאת הדת הפרטי של העברים הדחיקה אותם מלאכול עם העברים בסעודה אחת, אבל חקס ודתם בכלל שלא אכלו' עם אותם אשד לא ממחוזס ומגליל אמד המבזים אלילם ועורכים אותו על שלמן למאכל. וענין הפסוק כי תועבה היא למצרים בכלל נאמד שלא אכלו עם אותם שאינם ממחוזס, והכתוב דבר בהוה מן העברים שהם מעבד הנהר ואמר הטעם ני תועבה היא ר״ל הדבר היה שנוא להם לא הגופים [דיוו (‘!גע יואר איהנען פערחוושט ניגע דיון פעדטחהן] ודש״י בלשונו הזהב