Bikkūrē hā-'ittīm · 1829-01-01 · 1829 - תק״ץ · p. [Seite 17]

sh c ) *s תשליכוהו וני מ״לע״ה ניצולי מן הגזירה בדרך נס, אלא שבדצותס להרחיק מן המלך אכזריות סצווי ההוא תלו הד3ר בטיפין השנוא אצלם ואמרו שהוא השליך את אחיו ביאור. אמנם 7י3דיהס 3ענין התי3ה ש3אה עד ביב^ש אפשר שהטעות 3א להם 3ע3ור שהתורה אמדה ותקח לה ת3פ גומא ונו׳ ותשס 3סוף , ומלת גומא מתורגמת ביוני Biblos וכן מלת סוף יתורגם לפעמים Papyrus שענינו דומה אל שס ביבןווס, מזה הוציאו בטעות שהיה מקום נקרא כך; ועל מה שנתנו לטיסין שערות אדומות כנר מצאנו מן הקדמונים [Artapanus apud Euscbium] מי שנתב כן על מ״דע״ה, 3שגס אנחנו לא נרע מאין הוציאו הודעה זאת, ועל גובה קומת מ״דע״ה ידוע מה שאמדו חז״ל (שבת צ"3 ע׳א) , גס לפי שמ׳ירע״ה הניא על המצרים מכות הצפרדע והערוב והחשך לכן יחסו לטיעון החיות הרעות והאפלה. והנה מצאנו בקדמוניות המצריים שכומדיהס היו שונאים את הים ולא היו מביאים מלח על שלמניהס בעבור שקראו למלח קצף טיפין [Spuma Typhonis], וזהיתנאד ע״ימכת קריעת ים סוף שנאה עליהם ע״י מ״רע׳ה, גם השם שקראו לאליל הזה טיפין יורה על זנדון פרשיהם ושלישיהס שנטבעו ניס סוף בגללו, כי כמו שאומרים בעברי צוף נן אומדים באדמי טוף, שממנו בא שם טופנא הנאמד על המבול, וידוע שהמצרים לקחו מלות הד3ה גם מלשון ארמית. עוד בין הסיפורים הרשומים בהבליהם שהועתקו אמ״כ גם אל הרומיים מצאנו שנזמן מן הזמנים כל האלילים הוכרחו לברוח בעבור שיראו מטיפיו ונתחנאו במדינות אחדות ולקחו להם צורות נהמות וחיות להתנכר בהם מחמת הרודף אותם , והנה שורש השמועה הזרה הזאת נרמזה בכתוב ובכל אלהי מצדים אעשה שפטים (שמות י״ב י׳יב), אלא שהתורה לא הודיעה מה היו השפטים ההם, ני גס בסיפור המעשה כתוב סתם ובאלהיהס עשה ה' שפטים (במדבר ל״ג ד') בלי לפרש מה הם, אמנם יונ״ע הביא בתרגומו על שני המקראות האלה את הנדרש עליהם בילקוט סי׳ קצ״ט: של אנן היתה נתנת, של מתנת נעשה חולדה, של ען ונו', והדעת נותנת ני כך היה באמת, ני לולי כן איזו נקמה יקח אלהי עולם מן אלילי מצרים שהם כולם אפס וריק ואין להם מציאות כלל? ואיזה שפטים נוכל לעשות בדבר הבלתי נמצא? אלא הפסילים שעשו להם המצריים בדמות אליליהם הס לקו בליל מנת בנורות ני נפלו ונשברו והיו לאין, ואלו הם השפטים שזכר הכתוב, והנה המון העם המשתמוים לפסילים חשבו אז שנכרתו אליליהם לגמרי ואינם עוד במציאות, שהרי דאו פסיליהם מגודעים לארן, לכן נומרי מצדים הוצרכו להמציא תחבולה להתמיד עבודת האלילים אצל ההמון, וכך אמרו להם: דעו שלא אבדו לאלילים מן העולם, אלא מיראתם את טיפון העושה שפטים גדולים בארצנו ברחו אל אדן אחרת והסתתרו תחת צורת נהמות וחיות, לכן שובו לעבודתכם ומכאן ואילך תנהגו כבוד גס אל הנהמות והחיות ההנה שהיו משכן לאלילינס. הנה בדרך הזה נולד סיפור בדיחת האלילים. שוב תראה ני המצרים הקדמונים היו חוגגים חג בלילה בזמן נגול הירח על מות ח!יריס שנהרג ע״י טיפון והיו אוכלים בלילה ההוא ראשית פרי אדמתם ביללה ואנינות והיו בונים בני גדול ונפי הנראה היה שורש הענודה הזאת זכדון ליל מנת בנורות פעליו נתוב ותהי צעקה גדולה במצרים