Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 213]

(-— 2» ( 211 ) לקול ישןעת האמללים הקשיבו מזקנים. ♦חד סוד המתיקו נטה להושיע לאביונים * ' דענו כלם פה אחד ויאמרו: " הבה׳• יי לךפא לשבורי לב נחלץ חושים י, מאחינו נרים תרומה לתטף יד רשים, ,< איש כפי ךכוישו מד!ם לא ^נע נך;ה"^ חיש עשו כאשר יזעצו כאשר זממו, ומסת נךבה על כל אחיהם שמו ♦ ׳ גם ןרח!ה ואמר/י ביניהם נקראו, אך במספר כסף נדבתם מאוד נבדלו? בי מארחיה אלפ!ם כסף שאלוד'1 ’ומאמתי כמאה, הן בעיניו לא שגאו, אף לתתם מהר כבירעיו מצאו י אך נדבות ןלחיה לבא זמן רב הוקמדזמהו. הזקנים - אסירי תקוה - על ך, תמהו לאמר: י, הזרחיה צבי כל השועים, י. הרחמיו:ונחומיו לא נכמרו י י,.על קשי יום צרה וצוקה ראשם עברו? יי אם הוא!קפוץ ידו מאחיו, למות כרועים? ״ אך לא כן! רע מה ממנו בל נחשבה♦ " אולי מרב מעשיו, שאלתנו לא הקשיבה יי אזנו ׳ או הנישיזה מתת, ♦דו הישיבה; יי לכן עוד תוחלתנו לא נבובה י• יי נשלח אליו ציר להזכירו’ חוב האחות. ’ יי להושיע לעניים ולתת להם נדבה 4 : . גי - . : t ״ v t ן: ז ד ז ■* 0 חיש