Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 166]

»t ( 164 ) *& בחלב ודברים אחרים טובים ויש מן החיות אשר אכלו בשר עופוח חי , רד־זן ך־חזיו ורככו במשחי שמנים ׳ ומקוטרוה בכל מיני קטורת. אטון, ורקמה וצוק׳ והיפות שבנקגי מיניהן נתונות להן לתשמיש וזיווג• אדם כי המית אחת מהתעבות האלה, אם בצדיהמשפט מות לו, ואם בשגגה ונתן כפר נפשו, ככל אשר ישיתו עליו הכהנים, ואולם אם המית אדם, עיט, חתול, או צפור יייבי" אחת דתו למות׳ כשוגג כמויד. ובימי רעבון אכל איש את בשר רעו, ובחיות הנעבדוח לא שלח ידו• במות אחת מהנה, וביותר במות הפי וופפיס, וכי הוא הנכבד) אבל גדול ומספר מר במות הפר וופפיש שק ואפר הצע לכל בני המדינה, וקבורתו בכבוד לא יאומן כי יףפר ואם יעלה על לבך לקבץ כל הבלי אליליהם להעלותם יחד על ספר: הגליון יכלה והם לא ♦כלו, כי אין קצה!• ואם חרןז אדם בעל אמונה אחרת, אותם, על אודור־נ אולת יראתם , בדו סבות מסבות שונות (וכלן רוח ישאן) לישר אח העקום• והכהנים, בשמעם גדופים יוצאים מפימהוץז, שמו יד לפה, החרישו. ולא דברו דבר׳ בלתי אם "סוד כמום כל עבודתנו, ואסור לגלותו“ והסבות הראשיות אלה איפוא: א) מקור עבודת החיות במעשה שהיה ׳ כ♦ כאשר התפרצו בני האדם למרוד באליליהם , השתנו והתעטפו בצורות החיות הנעבדות, והתחבאו במצרים. ומן אז והלאה קדושות לעבודה. ב) בימי קדם היו החיות הנעבדות רשומות על ׳דגלי ■ מחניהם, וכאשר גברה ידם להכניע צריהם ולשלוט בהם, תלו הנצחון בהחיות הרשומות׳ וגמרו בלבן לעבדן שכם אחד '0 רב ברכות בכה החיות הנעבדות: השור רב תבואות בכחו, לשדד עמקים אחרינו, ודי חלב וצמר לכל מיני צאן ועזים ־ ואולם מתחכמי מצרים אשר בושו להשעין עבודתם