Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 152]

150 ) *Ci ) ותצעק במר נפשה לאמור: הבו לי.nyvap:«) כתיב תמיד הצדיק ר׳ יחזקאל לנדא יחי׳ בפראג - כי במחשבתה שזאת לבד תעלה ארוכה למחלתה ויחמול איש נדיב מתושבי העיר הזאת על האשה המשתגעת ולהפיק רצונה כתב לרבנו נל היום היא שיחתי(הסלים קי׳ט) עיון 3ד3ר למרדי רתורני ()ויססענםצופנט־ 5יצע והוראת פעול לשוה 3שדה טיול או מעלם (נראשית T ג״ד) (ומי יתן ואדע מדוע נטה פה 3על אוצר השרשיס מנל דעות המפרשים ו3אר ענינו ה נטה והשקפה (דד ווו»!עד,ען) מאין מצא ריעילו נשפת ענרית)? ולטעם זה 3חרתי פה נמלת ש י ת ו ת חכמי ישראל, לנון 3ה ה ג ד ו מ (אנעקדאםען) לפי שהמלה הזאת כוללת נל העניניס הנזכרים ואחרי ראותי תכלית ספר ננורי העתיס לח3ר ד3ריסהמשעשעים והמועיליס יחד עדיו* ניטלדצנג »יט דעע ו1ונטערהא5םענדען לו פערבינדען) נאשר העיד קריאת '< שתו על שער השפר; לנן חש1תי ני טו3 הוא, לאסן> השיחות האלה אל ההתנרת הזאת, לפי שיתחגרו גהןשתי גחמות יחד, כי מצד האחד הן לשעה ר ע ע״י הספורים והמנות ה3דוחותי שנכללו בהן ומצד השני הן להועיל שיצאו ממנו צמודי מוסר וד3רי חכמה 3נחת ולשון מרפא והיו נאשר הח3יניס המשניליס קוראי ספר^ננ׳הע * ישאו פניהם לשיחות כאלה, אוסיפה נהנה ונהנה, 3מח3רות הנאות אי׳ה ואם ברצון האנשים להטי3 עמי ולהודיע 3נת3 איש חיש כלשונו את השיחות הנודעות להם תחנתי ישראל 3זתניס חדשים, ו3פרע שתהיינה נדונמות אוהןןהכתו3ות פה, אשר יתמו ויאותו 3שפת ע3רית והן רק להועיל ילא להזיק 3שום פנים ובלי פגיעת כבוד איש (וישלחון לי בלי הוצאת בי הדוהר) אז לא אתוס על עחלי להעתיקן. ללשו ן עניי 3דרך קל להנין כמו אלה המחו3רות הה, למען ירון כל הקורה בסן, ו3ר3 תודה אזכיר שם המשלח, אס לא יודעני שאין רצונו 3נן a) אס אמנם מצאנו להוראה זאת מלהע3רית בתי הנפש (ישע' ג׳)(א»ו|ענו טאייסיזאן) נכ׳ז 3חרתי סמלה הנהוגה נפי האנשים, להיותו נקל יותרלה3ין וגס שזרה היא 3פי האשה שאינה יודעת צחות הלשון ומדגרת כלשון עתה ־ ועול ■ שדו3 המפישים סויזריס 3תי הנפש נענין אחר על נכון והעתקתו (גייטטביקם. צען ריצםועסכען) ־ גס כת3תי מצת קמיעה בלשון עמא דגר, ולא כפי גרסת t י• T המשניות לא יצא האיש נקמיע(שנת דן> ם') פירש״י שתילי! לרפואה, הנדוד והקמיע (כלים פנ״ג מ״א)־ שם נת3 הד״ס קמיע ידוע, והר״ם פירש קמיע טל עור הוא מלא מתוכו קוט״ו! 3לע״ז ותולהו בצוואר לנוי עכ״ל צ״ל לדעתי קוטיקילא cuticnla הייטדין והנרטנורא והתו״יט העלימו פתרונו, והערוד הניאו נערנו עם הפעל והיתה קומעת■ (ע״ז ל׳ט ע״3 וננורות דן> צ' ע״3) (וננוסחאות דידן נע׳זוהיתה קרש ר ת) ונת3 המיספיא עניןקשר ויש רפואת נקשרת בגרון או נאנר תן האנדים וגס כתנים נקשרים לרפואה ענ״ל• לדעתי מלת קמיע הוראתה התלמודית בכללי ק ש ר נמו שנארו התדספיא אנל נבדל לפי ענינו פעם לקשור גיד או ניאש והוא תפל ין ופעם על הלואר לרפואה, הן רפואה טנעית, הן רפואה יזון לטנעכגון כתנים, ולכן האמנם היממו נכון(אנגעבינדע) ראוי לתרגס נפלטות לפי ענינו(צוז)1?עט טוו?ינוזזוון> .ולזה דזגוא מלת קמיע נתפניד' התאר בלי המתואר והמתואר יובן כל פעס תתוןהענין• וכעין זה נתנ הרמ״נם נפירושו למסכת שנת שם וז׳ל ואמרה מומחה סמוך על התאר וחסר המתואר כמנהג כאלי אמר מאדם מומחה, ומומחה הוא סננחן ונתנסה ג' פעמים ונחאמת נזה הנסיון ויהיה האיש המומחה נשריפא 3 קמיע שלושלשהפעמיס ענ״ל. והחנס ד צו ב ע נתיגומו האשכנזית על התפניות העתיק