Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 142]

אחד והוא סבינו תמיד, ומי אנוש אנוש ימשול נמחו בכל עפ ובכל זמן, וישמור נפשו שלא יצא מגדר המוסר נקצה מעט ויעבור חוקן, שלי* יתרגז ולא יקציף ולא ידבר קשות ולא יעשה מעשה הפול וצחוק? ו^ם כאלה יפעל המורה נוכח פני הנער, אז בוז ינוז לו בקרנו ויחשוב בלבבו: הן כאחד האדם הוא לחטוא בנפשו ואיך יומי מוסד? ועיי יקל בכבודו ואין הדרתו עליו גס ילמוד לעשות כמוהו באשד האלם מנעוריו נוטה יותר אל הרע מאל הטוב (3) מנהג דע הוא מאיזלי אבות להוכיח את המורים בפני התלמידים בראותם ממנו פעולה אשל לא ישרה בעיניהם או ששמעו ממנס דבר בלתי הגון מבעלי לשון מוצא* דבה ולפעמים הוא שקד / ועי״ז תלד כבוד המורה ותאבד יראתו והנמל יגעל בו ומה דנו הקלקולים היוצאים מזה! (4) העונשים על חטאיג הנעורים נעשות הנער דבר לא נכון או שיתעצל בלמודו ומסגר אזני משמוע תורה, ולעומתם השכל כאשל יעשה חובותיו המועלות עליו בבחינת תורני ומוסרי ראויס להיות באופן שהגמול יהיה לכבוד ולתהלה׳ והעונש לחרפה ולבזיון בעיני חבריו•, ני אלה לבד עושים רושם בלג התלמיד וחניריו, העונש יתן חדדה בנפשם שישתמדו מן החטא ולא יזידון לעשות עוד כמוהו והשכל יעורדס אל הוספת הטוב, ואם באלם לא יוסרו הנערים מעזוב את הרע ולעשות הטוב, גס המכות בשבט ובמקל לא תועילנה* וכל זאת נאות בבית הספל שהתלמידים רבים. אבל בנית אביו שהתלמיד יושב בדד גס הכבוד גס הבזיון לא נחשב למאומה ואין זה התעוררות אל המעשה ואל התלמוד (ה) טוב ונעים להרגיל התלמידים בחברת אנשים שהיא יקדה מגל חמדת התבל ונעלה על כל גילה ושממה בעו״הז היא תמתילו ימי חיי האדם ותטיף נופת היותו על האדמה בלי חברה והתדועעויז האדן כמדבר שממה לא יעבור בה דגל איש, וכעמקעכוד לא ישמע קול דנה־ והלא אמרו חזי׳ל: או חברותא או מיתותא! *) ועול תסתעף מחברת אישים תועלת גדולה ורבה י לתלמידים, שאס יתלבקו בנערותם בחברת אדם, יוסר מהם הפחד והמולך לבב מאנשים גדולים ממנו, שהוא טבעי לכל ילוד אשה ובפרט לישראלי־ הנער כאשד הי" לומד *) המאמר הזה כפו( נתלמיד נתענית דן> נ" ג ע״א אתי 3ה רנא היינו דאמיי אינשי או אנרותא או מיהותא (ו3״ג) מזנרי דאיו3 ( עיין רש״י!01) ולאפרושי ת3ייהו אמר 3ה ר3א (3’3 דן> נו״ז ע״3) או תגרי נאנרי דיזיוג או מיתותא ר״3 דוקא הח3מתא גח3רי איו3 שהיו רעים נאמנים ואין נריא® רמיה, ש3או מרתוק לנתמו ולד3ר ע3 33ו מוסר ויראת ה׳ ה«יש3ת את הלי■ ו3צרתו היו להם צר גתו שגשמאתו היו 3ה0 מדותנפש, ונס מלה נוולת היתה 3הס שלא התניפוהו והוציאוהו 3שמעס ממנו דורי דופי. הן הת3רואיי נזאת עונה ומאושרת לאדם ועליה נאמר או ת3רותא או מיתותא ׳ א3ל שייי תנרותות הנהוגות 3עול0 3זמן הזה, שאינן דומות לזאת, <וו3 להתנודד משני• עם אנשי מרמה ותון; ני גיוס עונה יתקינו לנו דד3» ותלקת לאיי® נגד פניני נהיות תפצם לקנל עונה ממנו, ונאאורנו יתאמצו לנקי מיייי: ולדני סרה עלינו, וניום צרה יתרתקו מתנו נמי וישנתי יגל העונות שהינ. ויוסיפו לאינות גאלי סתמים על ראשינו י על חנרים נאלה נאמר להיעל ■ יות לו לאדם שימות משיתדנק נהם