Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 140]

SK ( 13S ) ואימתי תשמרם, ני יכונו יחדיו על שפתיך פילש״י כשאתה סורים ומוציאה נפה ולא לגרוס בגמגום י (ב) הענין עצמו יותר מנוקה מכל שגיאה וטעות, וטהור מעינוג מיושנות. כאשר התלמידים כקבצים ננית הספד, מאשי הוא ננותלי נית נירכתי התדר לפני תלמיד ייזידו $ לפי שיצורפו וינוללו ויתלננו הדנדיס ע״י הטענה והמענה, השאלה והתשונה, הוינויי וההתרות הספקות, נין השואלים כענין ומשיגים כהלכה־ ולטעם זה יסדורז״ל קנין התורה (אנות שם) בפלפול חברים־ הכונס על מם שאמרנו שגדי שישאלו התלמידים על דנריו זה נכה וזה נכה, והו" יענה כדרך חכמתו, יתעודד על כמה עניניס אדשיס, ויזוקק העניז מזוקק שנעתים ויתחזק וישתדש 3לנ התלמיד נאמרס; הרבה למדתי ■מרבותי ויותר מחברי ומתלמידי יותר מכלם• ומתקו דנרי מ׳ל (עידונין שם) כי חיים הם למוצאהם אל תקרי למוצאיהם אלא דמוציאהם בפה ומה ישרו אמרי הרג אנרננאל נספר נחלת אנו,* בפירוש המשנה והעמידו תלמידים הרבה! וז״ל ־. "מציאות האמת קשם ,מצד וקלה מצד־ והקושיה היא נערן האדם היחידי כשיעיין לבלי "שיקשה עליו מציאות האמת מפני דונ ההוצעות וההקדמות שיצטיו .אליו להגיע, וקלות מציאותה היא נערך דבוי האנשים שבדבוי תושג "אמתת הדבר ננקלה" ־ וכן אמרו נפרק ראשון דתענית (דף ו׳ ע״א) ״מיד חרג אל הנדים ונואלו? חרג על שונאיהן של ת״ח שעוסקין גי "ננד נתודה, ולא עוד אלא שמטפשין שנאמד גואלו ולא עוד אלא ,שחוטאין כתי3 הנא אשר נואלו ורתע התם אשר נואלנו ואשד חטאנו,‘ "היינו דאמרו הדנה למדתי ונו' ונפרק לא יחפור אמרו קנאת סופרים "תדנה מכמה ונו׳ וכן זה מה שיורה שטו3 נעיני ה' להרבות בתלמידם ,נדי שיגדיל התורה ויאדיר־ וע״זאמרו והעמידו תלמידים הרבה" ענ׳ך האנדננאל — גס נחמד משל ר׳ נחמן (תענית שם) למה נמשלי דברי תורה כעץ שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה? לומד לך מיי עץ קטן מדליק את הנר הגדול, כךת״חקטנים מחדדים את הגדולים‘ פירש״י ששואל׳ ן כל שעה ־ (0 מ♦ זה חכם ולא ינץ זה? האדם כאשר הוא נקטנותו לא יגיז לאשורו מקוצר נינתו־ מפונק מנוער חיתו, עודנו לנו ש״1 וטפש מהשניל לאחרית דנר מראשיתו ־ עוד טחות עיניו מראות אוי .האמת, ושהחכמות מועילות לאדם ומאשרות אותו מצד ערך עצמות.0׳ שהן מזהירות השכל, ומאירות חשכת הנפש, שהן מצליחות ימי חליי ומנעימות חייהו שונע שמחות, הן המניאות האדם לתעודה אמתיי1 ועל ידיהן הוא זוכה לשתי עולמות, ואדם ניקד ולא ינין נמשל ננהמיי) נדמו, הנער הצעיר עוד עור להתגונן על זה, על נן לא ינקש "י• התורה והחכמה מאהבת האמת. ולא ידדשנהמצד יקרתפנת חכמתז' כי אס מפאת דנד חוצה להן שיתעורר ממנו, והיא תשוקת הכביי וקנאת איש מרלהו להתפאר על תלמודו, על שכלו וגינתו ולהיוי* f מננד נעיני חניריו־ אמנם הלא יסדו חז״ל (פסחים נ׳ ע״3) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אע״פישלא לשמה, שמתוך שלא לשמי, בא