Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 139]

3» ( 137 ) ״הנמצאים, הלא אנסנו מריקים שקינו לשלם השכרתם עשרת מונים, "על נסן> וזהב לא נחוסה, וכלעשונו למאומה 3עינינונחש3, אך לטובת "מינו מיועד, להגדילם לתורהזסכמה ומוסד תודת ה׳ ותורת האדם ״ייזליו תהיינה תמימות 3ידיהן להצלחתם בזה ובבא ורק נאשדס אשמר!-— על זה אשיבה לכס, הלא בצדק אמדי פיכם, נכוחות תדברנה לשונכם י• ומי זה יענה נכס, כי לא תעשו מה שיש לאל ידכם? הרבה יגיעה תיגער, ודאגות רבות תעמיסו עליכס הכל למען שלום 3ניכס, מחיר כביד תשלמו למודים מעוליס, ספדיס יקדים תקנו בהון רב, וכל תאות נפשכם דק למען הבעיר בלבב בניכם תשוקת חכמה ודעת; אולם לא זה הדרך הנכון אשר ברדתם הורים טובים וישלים! לא זו האורח האמתי להדריכם בנתיב ישר, ולהובילם אל מחוז חפצכם לכו נא אחי שלומי אמוני ישראל! ונוכחה יחד; כי על כן הואלתי לדבר אליכם דברי שלום, קשט אמדי אמת, לא להודות לכס הדרך אשד התותי תיו, ילהשנידכם בינה אשד עלה על רוחי, כי אם להתיעץ עמכם בדבר הגדול והיקר, נבחנה נא בלב אמת ותמים את המועיל לנו ואת הטוב והישר נבחרה! הלא ז3ד מוסכם הוא מכל מביני חנוך הנעורים: הלמוד היחידי {פריאווט חונטערריכס הוא הלמוד שיורה המודה לתלמידו ייתידות בתוך חדר הורתו אינה מועיל כל כך, ואינה מצליח לעשות קיי כמו הלמוד החברי (!!“rum[ צווכד עפפענט5יצער חונטערריצט) היא הלמוד אשד לתלמידים רבים באסיפת חברים המקשיבים לקול המורה יבית הספד וזה אבאר לכם ע״י טעמים נכונים וישרים : (א) yw לכל איש מ3ין, שהענין הנאמר מפי המודה בתורה או בחכמה או במוסר. כשיהיה ראוי לכנוס בלב התלמיד ילעשות רושם בנפשו המשכלת צריך להיות המאמר מחובר בשפה גרורה ’קי מכל סיג זך המליצה וקל להבין, ערב על אוזן שומעת בערך מושג התלמיד וכח בינתו לפי מדת שנותיו, וזולת זאת תגעל נפשו בו מהד, ותלאה להשגיח על דבריו המודה בהעדיך תורתו לפני התלמיד יחידי יא יבחר הדברים על הסדר לכלכל אותם כראוי כי אין דואה ואי י־שנייי עליו, ורק אשר ההרגל ישים בפיו אותו ידבר, והעולה,עג ׳יחי יפצה פיהו והיא לא תצלח• אכן המשא אשד בפי המורה אל קהל ״ימעיס הצעירים באסיפת חברים רבים, מסודר תמיד על נכון דבר "ייעל אפניו, על'פי חקי הלשון ונתוח המאמרים, ערוך כפי נח "’לס ומדת שנותס הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ני זה משפט ■ימויה בכל גפי ספר וזה מעשהו, ורבה תועלתו בבחינת הענין :־יישיז שעי״ז יודגל התלמיד בסדר הגיון וצמת המליצה מנעוריו¬ ”?’, זה אמדו חז׳ל (אבות פ״ו מ״ז) התורה נקנית בעריכת שפתים י ’ שתהיה התלמוד שגורה בפי המורה, ערוכה ושמורה על שפתיו ׳"י הטיב. ועי״כ התודה שמורה בלבו ■י וכמו שפירשו המפרשים ,"יניאס בפה ומשמיעם לשומעיו בעדך וסדר הראוי• וכן אמד ד״א גיז נ׳ד ע״א) מ״ד: כי נעים־ כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו ער £תיך (משלי י״ח) אימתי דברי תורה נעימים, כי תשמרם בבטנך, ואימתי