Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 132]

(Ho) *e וז״ל. ולשון לגו לאו דוקא 3כל התלמוד אלא גדול רמהו בדד׳ ימז5| דהוה משדר לשמואל לקדס חגרנו ואמר שמואל;אטו לא ידע דרניהאנא׳ ואמרינן מגי אנא לגן ורב הונא רנא לרבך (ש״ות הרש״נא תר״ט) עכ״ל ואע׳פי כן אין להכחיש שבקצת מקומות באה מלת לב בער! מלמד ממש, כמו אמדו לו תלמידיו לא למלתנו רבנו (ברכו' 3') ופגע בו לנו או גדול ממנו (שס דף י״ד) ־ יצא האג המכה את בנו והרג הרודה את תלמידו(מכות 3') , ומורא לגן כמורא שמים (אבות ד') אגדתי ואגדת רבו שלו קודמת, אגדת אביו ואבדת רבו של רבו קודמת» שאגיו מביאו לחיי הע״הז, ורבו שלמדו חכמה הניאו לחיי הע״הג (מציעא 3') ־ והיוצא לנו מכל זה ששם רב לא הונח מתחלתו להורות על המלמד, אלא להורות על כל גדול ונכבד; אלא שגסוף ימי בית שני כשפסקה מלכות בית חשמונאי ונאה הגדלה והשררה ליד בעלי זדוע> הורודוס וגניו, התחכמו העם ליטול תאר רב מנעלי גדלה הבלתי ראויים אליה, ולתתו אל החכמים מורי התורה ומלמדיה, ואז התחילו לקרוא רבי לכל חנם, ורב לכל מלמד, ורבן לנשיא סנהדרין הרבו♦ מן רב הוא גל׳ מקרא רבים כמו ר^יהמלך, אבל בל׳ חכמים הוא רביות: רבותינו הגיע זמן ק״ש של שחרית, כאלו היה הנפרד ממנו דבי■, וזה להיותם מורגלים בל' ארמית שאומרים בה רבא באלף, ומתעדוגתב' הלשונות נמשך להם הדבוי רבות, אמנם לא שמשו בו אלא עם הבנויים, והוא פלא■ והאחרונים בנו למלת רב דבוי מדם והוא רבבים ולא ישמשו בו אלא על החנמיס גדולי העיל * T - העשנים על כסא ההוראה, והם הנקראים בל' יחיד רב־ ר^י שם התאר בכנוימדבר בעלו, שרשו רבב והנפלל ממנורב; כשהיי החכמים המפורסמים מסכימים לתת כבוד לאחד התלמידים, שיהיה נם הוא כאחד מהם, שיהיו דבריו נשמעים לכל העם נאחד הגדולים׳ היו קוראים לו בשם רבי, וקריאתם בשם זה היא הנקראת סמיכה׳ והיא המכשרת את החכם לדון דיני קנסות, שכל זמן שלא נסמך ולא כקרא בשם רבי, אינו דן דיני קנסות, ואינו נקרא חנם אלא תלמיד; כמו.שאמדו בקדושין (דף מ״ט): על מנת שאני תלמיד אץ אומרים כשמעון גן עזאי וכשמעון גן זומא; ופירש״י: תלמידים היו ובמורים׳ ולא גאו לכלל סמיכה, ולא היו בימיהם כמותם בתורה אין סמיכה אלא בארן ישראל, לפיכך לא נקראו נשם רבי אלא חכמי א״י, וחכמי בבל נקראים בשם רב, שכיון שלא נסמך באדן ולא ח דיני קנסות, לא היה כל אדם כפוף לו, ולא חייב לקרוא לן ובי׳ כלומר גדוליואדוני, אלא קודאין אותו רב, לומד שהוא בעצמו גדיג ונכבד, אע'פ שאינו גדול על זולתו בשיעור שיוכל לקנוס את אחרים לפי אמדן דעתו•?1א