Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 130]

&* ( t»3 > ואל תשתכח תודה מישראל: גס זה פירוש פסע הנמוג: וכן (כדיי0 9' ל׳) אמרו שהמודד הנאה מלזנדז יכול ללמדו מדרש הלנות ואגלות׳ והנווכס נמלת מדרש פירוש עומק המקראות, נמו ספרא וספרי, והי" ענין כנדל מן האבלות שהזכירו לנסוף ־ ואפרו (אנות א ) ולא המדרש הוא העקר אלא המעשה, הכוונה גמלדש על החפוש והחקירה כהננת משפטי התודה• ונן נענין עיר מלחת שלא היה לה מציאות אמרי דרוש וקבל שכד, ואין הכוונה לומד נה דברי אגדה, אלא לשקוד ולהבין משפטיה על גוריי0 מכל זה נראה נדור, שהנרצה אצל הקדמונים גמלת דרש איננו הנרצה אצל האחרונים, ושלא היה המדרש אצל הראשונים מתחלף מ| הפשט, אלא שהמדרש עמוק מן הפשט, וצריך דרישה וחקירה, ולפיכן יפלו נו חלופי דעות, מה שאין כן הפשט שהכל מודים נו, מפני ש היש המוגן נהשקפה ראשונה אך עוד על הוראה אחרת שמשו חכמים נשרש דרש, והיא על הגלמ ׳ דנרי חכמה אל העסנקהלרג, ושמוש זה מצוי מאד נתלמול‘ נמו (שנת דף לא! דרש ד' נתן נד מניומי משמיה דרג תנחום ני של חנונה שהניחו למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמנוי; וכן (ניצה דף ל“ג) דרש דנא אשה לא תכנס לדיר העצים ליטול מהן א1ד, ואוד שנשנר אסור להסיקו ני״ט, לעי שמסיקין נכלים, ואין מסיקין נשנדי כלים ן וכן דרש מד זוטדא הלנה נר' הושעיה (שם דף ל״יו) י וכן (נדה פ'ג) דרש ר' שמלאי, למה הולד דומה נמעי אמו, לפנקס סמכופל ומונח ונו'; וכן (סנהדרין דף ק') מילי מעלייתא דאית ניה דרשינן להו, ופילשי כלו' אמרינן להר נפרקא ומשמעינן להו לנולי עלננא; וכן שם (דף צ '0 דרש נד קפרא נצפורי צפודי הוא שם העיר שריש <ה נקהל והנה התנאר ששורש דרש אצל דנותינומשמש להורות ג'כ על הדגורנקהל, אף אם לא יהיה הדנוד נדנדי אגדה כלל; ומנין לשרשז& ההוראה הזאת? אחשונ שהוא לשון ענוה, ני החכם המדנל נקהל, היי העם דורשים ממנו החקים והתודות, והחכם היה נדרש כלומר נשאל, ודיל צניעות היה אומד שהוא דורש כלו' שואל• הלא תראה (שנת 7ףל׳) נדני תנחום דמן נוי ששאלו ממנו מהו לכנויי נוצינא מורא מקמי 3איםא נשצתא, השיג ולענין שאלתא דשאילנא קדמיכון י וכן ידוע ס' השאלתויו לרב אחא, והוא ספר לרשות על כל פרשה ופרשה, וכל דרשה מה! נקראת שאלתא, מפני השאלות שהיו שואלים את החנם נמשך לרשמו׳ והוא היה משיב להם כהלכה; וגס הוא ר3 אחא נדרשה ראשונה סלי השיב את העם על שאלתם, בלשון שאמי ד' תנחום: ולעניןשאלמ" דשאילנא קדמינוך והנה התצאד טעם הקרא הדגול נקהל דרש,שהו" לשון ענוה, לא שהיה הדרש מעקרו דגלי אגדה, והנך דואה כי שאלמוין דרג אחא כלן עניני דת ודין, ואין בהן דצרי אגדה אלא מעט ודרך עראי וכן מקום הלמוד היה נקרא ביתהמדרש, לא להיותו מקום האנדים׳ אלא להיותו מקום שהולכים שם לדרוש אלהיס, והוא מקום יפי3" החכמים והשופטים להורות את העם תורה, וכמו שפירש רש״י(נתוני" דף ק״ה) נתי מדרשות, למשנה ולתלמוד• ונן ממה ששנינו (ידיםי ל נו ציום גא יהודה גל עמוני ועמד לפניהם נצית המדרש, וא«י מה