Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 128]

( 126 ) אזמלשהמשמרות אל3ע, ול־ נתן אומל שלש־ ונ3ר מצאנו בספרי היונים הקדמונים זנלון אלבע משמלות נלילה, וגס כות3י הגלית החלשה הזנילו אלנע משמלות (מתי י׳ד כ׳ה מלק ו׳ מ״ח) והנלאה בעיני שרבי ור׳ נתןלדבלאחל נתכוונו, והוא שאשמורות הלילה שלש הן, ועול אסרת יש, אבל אין שמה אשמורה בלילה אלא אשמרת הבקר (שמותי״ד שמואל א׳ י׳א) והיא מעלות השמד עד הנן החמה; ולפי זה יבא על גכון מה שכתוב לאס האשמלת התיכונה (שופטים ז׳) שנראה ששלש הן! ני הכוונה על משמרות הלילה ל3ד ־ וכן בברית חלשה: אשלי העבדים אשל ינא אדניהם וימצאם' עלים, ואס יבא במשמדה השניה ואס 3שליסית ערים ימצאם! (לוק י״ב ל׳יח)", לאהזכיד לא משמלה ראשונה ולא משמרת "הנקר, להיותן קרובות ליום, ואין צלי! לומל שאין לעבדים להיות ישנים בהן־ הטה בנץ הפעיל משרש נטה, שמשו גו לבותינו להורות על סמיכת ’ ’ הראש על גוף מה: בערב נל אדם יטו ויקראו, אני הייתי בא גדרן והטיתי (ברכות א') כלומד בית שמאי היו מצריכין סמיכת הראם בקיש של לילה שתהיה דלן שכיבה; מעשה בר' ישמעאל וד' אלעזר בן עזריה שהיו מסובין במקום אמד והיה ל׳ ישמעחל מוטה ולאב״עזקוף, כיון שהגיע זמן ק׳יש הטה ל' אלעזר וזקף ל׳ ישמעאל (ברכות דףי״א), טעם מוטה שהיה ראשו נסמך על כריס וכסתות, וזקוף שהיה ראשו זקוף, אע״פי שלא היה מעומד שהרי היו שניהם מסובים וכן במלקות ארבעים אמרו: ואיננו מנה אותו לא עומד ולא יושג אלא מוטה (מכות ג׳) הטעם שיהיה ראשו נסמך לעמוד, נמו שאמדו שם נתחלה: כופין שתי ידיו על העמוד הילך והילך; ואינני דואה הכרח לפירוש ל' יהודה בר נתן האומר שהעמוד לא היה גבוה אלא 3׳ אמות או פחות. כדי שיהיה הלוקה עומד כפוף עליו וראשו תלוי באויר. אלא נ׳ל שהעמול כקומת אדם או יותר, והלוקה סומך ראשו עליו* זכה פעל עומד, תמלת הוראתו על צדקת המעשים וטהלתס, כמו r, שמצינו הודאתו במקרא: מי יאמר זכיתי לני טהרתי ממטאתי (משלי כ'), ומן הענין הזה הוא אמרם משה זנה וזנה את הרבים (אבות ה')• ונדרך שלשון צדקה נוהג הרנה להורות על מי שהדין עמו בשאלתו ובקשתו, נמו ומה יש לי עוד צדקה ולזעוק עול אל המלך (שמואל 3' <*ט). ולכס אין חלק וצדקה וזנדון בירושלים (נחמיה 5'), וצדקת צדיקים יסירו ממנו (ישעיה ה׳), ולך תהיה צדקה לפני ה׳ אלהיך (דברים כיד) אשר כל אלה תרגומם האמתי אינו אלא (Jus) , וכן מלת (Jus) ומלת (Justitia) אחיות הנה; כן שמשו בשרש זנה על מי שהדין עמו: ומה יצדק אנוש עם אל ומה יזנה ילוד אשה (איובכ״ה) אין ענינו שאי אפשל לילוד אשה שיהיה זך וישר, אלא שכשיריב עם אל אי אפשל שיהיה הדין עמו, אי אפשר שיהיה זכאי; ומן הענין הזה ג״כ למען תצדק בדברך תזכה בשפטך (תהליס נ״א), ותרגומו בלשו! איטלקי (aver la ragione) , ומזה בלשון חכמים שנים אומרים זנאי * (סנהדרין א׳) כמו בלשון מקרא צדיק, וכן ואפילו שנים מזכין (שם) נמו מצדיקים ־ אח׳־כ שמשו בשרם זה על כל מי שיש לן לין וצדקה (jus) על דגר מה, כמו הפיסו זכה מי שזכה (תמיד א׳) כלו׳ הטילי גורלות