Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 126]

0♦ כ 34* c מליגה 3ס7ר נפלא, על שית3רר אל הקורא איך נפשנו להשתמש 3מלה אחת על הוראה רחוקה מאל לפעמים מהוראה אמרת הילועה למלה ההיא אגל החנמים שאחריו מעט מזער הוא מה ששתו לגם על כיוצא גאלה, ודק מימות למנ״יח ז״ל ואילך החל האור להגקע כשחר על גדי המלות וסדר התרחנות הוראותיהן זו אחר זו; אמנם האור הזה עדיין גמדרגת השחר הוא עומד, אוליפתדו המדקדקים מהתקדג אל הצהרים« פן עוד מהרה ינטו צללי ערג־ סוף דגר אין אתנו עד היום ספד שרשים מתקדג אל השלמות, וזה 1 אמת גסגגחינת לשון המקרא; ואולם אשר אני אחזה לי כי לא על לשון המקרא לגדר ראוי למחנר ספד שרשים שישים עינו, אגל גס על לשוץ חכמים הנמצא נמשנה נתוספתא גגדייתות וגקצת שמועות שגתלמוד האמורות גלשון הקדש־ כי אמנם השמעתיך, ילידי חגיגי! שהיו לרבותינו מלות ממלות ל״הק מקונלות מאגותס, ואם לא נמצאו גארגעה ועשרים, נמו שלנתי לפניך על מלת קרי; וכן אס נחשוג 3י? מלות ל״הק ניסן סיון אלול כסלו טנת שגע אדר , מפני שנמצאו גזכליה ודניאל עזרא ואסתר, למה נגדש אייר תמוזאג תשרי מרחש ח, שלא נזל«? זכרם גספרי הגולה? ואחרי שמצאנו ואור צדיקים נאור נוגה הולן ואור על נכון היום, שהוא נאמר בלא ספק על הככג הנקרא נוגה (Venus) לעס לא נקנל נמו נן שעות שנת* צלק מאלים וכנג הנמצאים אצלקדמונינו? ומי שלא יאמץ שהיו לרנותינו מלות מקונלות מקלמוניהם נעלי הלשון, לא ילעתי איך יאמין גמולה שנעל פה; שאס נשכח הלשק איך לא נשכחו ההלכות? ולא זו גלגל, אלא שמי שיכחיש היות לרגותינו מלות מקונלות נעל פה, אפילו תורהשנכתגאק לו; שהרי אם נשכח הלשון, מאין לנו פתיח המלות? ומאץ יוודעלנו מה הוא הגמל והחזיר האסוי לנו, ’ומה הוא השוד והשה המותר? אסתאמרנכירס נסימניהם, ומאץ נדע מההוא זה מעלה גרה ומפריש פרסה, אס הלש ק כנד נשכח? הדי מנואר שהמאמין נתודה שנכתנ כנר האמין גתורה שנעל פה, והוא מה שהשיג הלל הזקן לאותו נכדי שאמר לו תודה שנכתג אני מאמינך ותורה שנעל פה איני מאמינך; כי לא לחה אותו הלל, אנל התחיל ללמדו אל״ף ני״ת, ואחל שלמד שמות כל האותיות חזר והפך לו מם שלמדו ואמר לו ני צורת א ת״ו שמה וצורת ב שי׳ן שמה, וכן נלן , וכאשר התפלא עליו תלמידו ושאל לו הלא אתמול לא כן אמרת ל*, השיגו כדנרים האלה: לאו עלי לידי קא סמכת? לעל פה נמי סמוך עלי, כלומד הנך רואה ני גס נתורה שנכתג עצמה אין לך מנוס מלסמוך על הקנלה, למען תלמל לקרוא נה ולהנין לנדה, וא״נ איל תאמר אלי תולה שנע״פ איני מאמינך? לאם יאמר אומר: איך נכניס נכלל ל״הק כל מלות לשון חכמים, שידענו שהרנה מהן לקוחות מלשונות נכריות? נשינהו: ולמה נקנל גיסן פיון וחנוריהם, ופתגם ופתשגן, ופתבג ולחם הפחה, ובטלי הטוחנות, ויהי ןניף , ויפרקנו מצרינו, ועוד נהנה שידענו נאמנה 0אימ אלא לשון ארמית? והלא נקנל אותן אחרי שקנלום קדמוניני נעלי