Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 111]

( log ) «2 ׳ ^חל1ך* השמיני♦ יעקב אמד עשו 3כודך, ועשי 3הפך3כורךעצור* יעקב שהיה ירא שמא יכירנו לקולו, הוצרך להקדים מלת עשו, נרי לערבב דעתו של זקן בתמלת דבריו ׳ ולהכניס יללו היותו עשו קודס שיוכל להכיר קולו מתוך דבריו; כי אין ספק כי נ1דם ישמע מה שמו היה בודק את קולו יותר ממה שהיה בודק אמדי ק: ועשו לא הוזקק לתמבולה הזאת• ׳ 1״!חלון} התשיעי♦ יעקב אמר אנכי ועשו אמד אני; והמלוף 1 אשר בין שני הלשונות האלה הוא לפי דעתי לפי מס שאומד־ הכנר הפשוט למדבר בעדו הוא אני, ומלת אנכי לא יללא אלא לרמוז איזה ענין חדש, והכל לפי ענין המאמר. יש שתנא מלת אנכי לשלול נל זולת, כלומר אני לבדי, אני ולא אמר: אנכי ס׳ אכסיך, אנכי עשיתי אדן• ויש שיגא להורות התנגדות, יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי, אנכי יושב בבית ארזים וארון ה' יושב בתוך ליריעה, ואנכי וביתי נעמד את ה', החרש ואנכי אדבר, הן עשו אח איש שעיר ואנכי איש מלק י ואס לועד אני עושה זאת, אף על פי שלאי היה ראוי לי לעשותה: אנכי אתענה, אנכי מותתי את משיח ה' ואם לרמוז גדולה וחשיבות: אל תירא ני אתך אנכי, אנכי אעדבנו, הנה אנכי נורת בדית, אנכי לה' אנכי אשירה ■ ואם להודות על פחיתות ושפלות: ואנכי עפר ואפר, לא נביא אנכי• ואם לימד אני הוא אף על פי שאתה לא היית חושב שאני הוא: הנה אנכי יצאתי לשטן,׳ והיא ליי ידעה כי אנכי נתתי לה ■ והכלל ני אנכי מרבה תמיד איזה דבר יידוש באיזה דרך שיהיה; והנה ההפרש אשר בלשון הקדש בין אני ואנכי, הוא ההפרש עצמו אשד בלשון צרפת בין (je) ונין (rnoi je)• יסנה מה שאמר יעקב אנכי עשו בכורך, הוא מן הענין אשר הזכרתי לאחרונה, והטעם, אני הוא בלי ספק עשו בכורך, אפילו ידאה בעיניך שאינני הוא; ועשו לא הוזקק לכך ולפי דרכי אבאר גס כן המלוק שלין שני כנויי הרבים אנחנו נחנד וזיכוי מן אני הוא אנחנו, והדבוי מן אנכי הוא נתנו, והוא מרבה , גס הוא ענין חדש תמיד כלנו בני איש אחד נחנו, לא היה להם לומד אלא כלנו גני איש אחד, והוסיפו מלת נחנו, לומר כן הדני אך על פי שהוא ראוק בעיניך, וכן נחנו נעבור חלוצים, לפי שהדנה להם משה תוצחות, וגס אמד שהודו לו ואמרו ואנחנו נמלן "ישים, חזר והזהירם ואס לא תעשון כן הנה חטאתם לה', וגם אחרי ״אמדו לו שנית עבדיך יעשו כאשר אדוני מצוה, עדיין היה מפקפק לאמונתם, והיה אומר לאלעזר וליהושע אס יעברו בני גד ונתתם להם ,ך אין הגלעד, ואס לא יעברו ונאחזו בתוככם בארן כנען; לפיכך יוצרכו להוסיף אומן לדבריהם על ידי מלת נחנו, כלומד אע״פי שאתה ’חוק כל כך מהאמין לדברינו, הנה ודאי אנחנו צענור חלוצים• זנחנו הוא להשפיל עצמם ־ צמנו פשענו ומרינו אתה לא סלחת, מורה המנגדות *1לחשלמת ענין באור ברכות יעקב, אעידך שתסתכל במה שכתוב _> וירא עשו כי בדך יצחק את יעקב ושלח אותו פדנה ארם יאיל לו משם אשה בברכו אותו וגו'; כי הנה אס אין הכוונה אלא