Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 110]

0 ■■■■■ -*׳*־*■r ö* ( 10s ) *S הוצרך לומל הלשון הזה גתון דבריי: והנה מדרך לשון הקדש , ני כשמזכידיןשס התאד במקום סמוי למעלה וכטל, אז מדברים עם האדם בלשון נסתל, כגון ועמדה לפני המלך מ/הי לי סוכנת, כי באמלם ועמדה לפני המלך ולא לפניך, הנה הוצרכו לומד ותהי לו סוכנת ולא ותהי לך (ומה שאמדו אחל כן ושכבה בחיקך ולא בחיקו, הוא מפני שזה דבור אחר נפרד מן הראשון, והוא חוזר למטה ולא למעלה־ מראה מהפסקת הטעמים); והנה עשו שהוצרך לומד אבי, הוצרל לומר גס נן יקום, ויעקב שלא אמד אבי, לא היה בידו שידבר בלשו! נסתר עס העומד נכח פניו, לי לא יעשה כן בלשוננו רק בהזכרת שם התאד במקום הכנוי, כי לא יוכל אדס לומר לחברו יקיס וכיוצא נזה׳ לולא יאמר אמר כן אבי או אדוני או מלכי וכיוצא באלה ■ החלוץ? השלישי * יעקב אמר קוס נא שבה, ועשו השמיט מלם נא, אשד היא לשון תחנה, לשון המתנגל . לטבעו העז ממד החלוף הרביעי♦ יעקב אחל שאמד קוס נא הוסין* מלת שבה, מפני שמלת קום יש לה שני עניניס, אם שיקום אדם על עמדו, והוא הפך הישיבה, ואס שיכין עצמו למעשה מה ■ ו־עקב לא אמר לאביו קום נא אלא בענין השני, שיזמן עצמו לאכול - לא שיקום על לגליו; ולפיכך הוסץ* מלת שבה שהיא הפי קוס נא, למען יבין אביו שאינו מבקש ממנו אלא שיכין עצמו לאכול, ושתהיה מהכנה הזאת בישיבה, שישב אל השלחן ויאכל לאטו מרך כל האד! י• אבל עשו לא משש אם יאכל מיושב או מעומד, ובלבד שיאכל ויברכהו - החליף החמישי ♦ יעקב אמד ואכלה מצידי, ועשו מציד בנו ‘ י עשו בגאותו היה מדמה בלבו שהוא לבדו עיקר זרעו של יצחק, ושהוא יירש את ברכת אברהם. כי נעשו יקרא ליצחק זרע; על כן אמר מציד בנו כאלו הוא לבדו בנו: ויעקב שלח היה חפז בנך. לא אמד אלא מצידי• אבל החלון* שבין ואכלה וכין ויאכל לא נמשך אלא מן החלוף שבין קום ויקום, המבואר במלון* השני ■ החליף הששי♦ יעקב הוסין* עשיתי כאשר דברת אלי, ועשו לא הוצרך לבך. כי השקד צריך חזוק יותר מן האמת. ויעקב שהיה ירא שמא לא יאמין היותו עשו. נתן לו האות הזה, ני מי ידע זולת עשו מה שיצוהו אביו ביחוד? ואם דבקה שמעה יצמא לא דאה החליף השביעי♦ עשו אמד אני בנך בכורך עשו, ויעקב לא אמי אלא אנכי עשו בכורך• כשמוע יצחק את קול יעקב הכיר מיד היותו אחד מבניו ולא שאל אלא מי אתה בני, לדעם אם הוא יעקב או עשו; והנה יעקב לא הוצרך לענות אני בנך אלי, אני עשו, אבל בבוא לפניו עשו. יצחק סבור שעשו כבר בא ונבר יצא׳ וגס לא היה חושש שמא השני הוא יעקב. כי לא היה הקול קול יעקג- אז חשש שמא הוא איש זד שבא מן השיק ׳ על כן שאל מי אתה, לא יגי אתה בכי והכי? הוצרך עשו להפיב אני בנך ־ החליף I ׳1 1