Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 109]

&> ( IO? ) שנית: וגמה ברכו? בברכות משונות מן הראשונות בהחלט'< ואל שדי ׳גיו אותך ויפרך ויר3ך והיית לקהל עמים ויתן לך גזת ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את אדן מגוריך אשר נתן אלהיס לא3דהס; ומהיכן נמשך הפלא הזה, אם לא ממה שאמרתי שכך היתה דעתו של יציזק שיהיה יעק3 לבדו יורש את 3רנת א3רהס הנצחית, ולא כתנות לנדך את עשו אלא 3דנה זמנית, שלא להטיל קנאה בין האחים, ונס 3שכד שהיה מנ73ו, וגס להיותו בכור; ומפני כל זה ראה ל3רכו 3אלז טובה, .ולתתו ג3יד לאחיו הוא ולא זרעו אחריו? יאבוא אל עגין הספק שהעירו גדולי המפרשים, והוא אם היו ה3רמת 3קשת רחמים או הגדת עתידות; ואומר כי לעולם ■אין 3דכה אלא 3קשת רחמים, אצל להיות תפלתם של אנות העולם נשמעת תמיד, נמשך מזה שהיו 3דכותיהס תפלה והגדת עתידות יחד: f ומזה נמשך מה שאמד יצחק אבינו ואברכהו גס ברוך יהיה, ולא אמד גס ברוך יהי, אלא גס ברוך יהיה, שהוא לשון מיובי מורה שכן יהיה גלי ספק; וזה כי יודע היה הצדיק, שתפלתו נשמעת וברכתו מתקיימת■ אך התבונן צי להיות שבשעה שברך את יעקב בחושבו שהוא עשו לא ברכו אלא בשביל המטעמים, כי היא זכותו לבדה, ונמשך מזה כי עקר כוונתו בתפלתו היה, לא שיברך הקנ׳ה את עפו הרשע, אלא שיברך את בנו העובד אותו; לפיכך חשב יצחק כי מאחד שהקדים יעקב הכה באותה מצוה, הנה ראוי שעליו תחול הברכה ולא על עשו, ואע״פי שבטעות נותנה, הנה למביא המטעמים ניתנה., ולא לעשו בבחינת היותו עשו, ,אלא בבחינת היותו מביא המטעמים; ולפיכך אמר גס ברוך יהיה, כלומד אין ספק שתמול עליו ברכתי, מאמר שזכה בה באותו זכות אשד בעבורו התפללתי אל ה׳ שיברכך: ועם כל זה לא כך עשה הקב״ה, רק אחד כוונת הצדיק הלך, והוא לא היהמתכווין אלא לבדך את עשו, וכן היה שכל הברכות ההן חלו על עשו ולא על יעקב, גי הוא ירש את הר שעיר בחייו, והוריש את החורי, ויעקב אחיו השתחוה לו וקראו אדוני; ויעקב לא ירש שוס אחוזה בחייו, ולא עבדוהו עמים, ילא השתחוו לו לאומים אף ני אחיו יגכא לביאור טעמי המלופיס אשד נפלו בין דברי יעקב לדברי עשו - בהביאם את המטעמים לאביהם: החלון? הראשון♦ יעקב בבואו לפני אביו לא אמד אלא אבי, , 1 והמתין שישאלהו מי׳הוא; אבל עפו תכף לבואו יפרו פירש לו למה בא, ולא המתין שישאלהו מי הוא. אלא אמד מיל יקיס אבי ויאכל וטעם המלוף הזה אמד אדני אבי זצ״ל שהוא כי יעקב יא היה שמא יכירנו יצחק לקולו, וכדי לנסות הדבר לא אמד תחלה "ב" אבי, והיה בדעתו שאס יכיר את קולן ויאמר לו מה לך יעקב ״ אז ידבר לו בעניניס אמרים, ולא יזכיר פלל ענין הברכה• לא ׳1 עשו שלא היה ירא שמא ימצא שקדל, לא הוצרך לכך וגלה לו רצונו מ" ׳ ונכון הדבר 1״׳הלוח השני ♦ יעקב אמד קום ועשו יקום - ועשו אמר אבי ולא ר , ק יעקב והטעם כי יעקב שכבר אמר אני לא ■1"T5 לכפול עוד המלה הזאת, לא כן עשו שלא אמר בתחלת דבריו אני׳ הוצרך