Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 96]

\ ׳94 ) ts ) וכן במקום לנד זה אומרים בלשון הקדש זאת: נזאת תדע; וכן אומרים אחת גמקום לבר אסל: אחת שאלתי; וכן הפועל מתהפך ללשון נקצה ומלת ל3ד נשמעת, כגון מאת ה' היתה זאת, היה הל3ר הזה , ותהי תק ניס־אל, ויהי הל3ד הזה חק בישראל, וכן ל3יס; וכל זה מצאנו דוגמתו 3לשון רומי לח ני 3לשון ההיא משתמשים צענין זה 3לשון מיוחל שאינו לא לשון זכר ולא לשון נקבה (neutmm) כגון (factum) 3מקוס (ros facta); וקצת מזה גס צלשון אשכנז כגון (bicfcö) במקום (?&bicfe @ab) יאולס עוד אחרת יש בלשון הקדש שאינה נוהגת צשאר לשונות, והוא כי יש צלשוננו שמות דציס הנגזרים מן הפעל שאינם לא שם העצם ולאשם התאי, אך הס כוללים גס שניהם כי נכלל נהם סס התאר ולפניו מלת לצר; כגון אצלה אין ענינה אצלן, רק ל3ר אוגד; וכן גזלה אין ענינה גזל דק לצר נגזל; וכן גנצה אין ענינה מעשה הגנבה, דק לצר נגנצ; וכן מרצה דגר חרג; וכן יבשה לגל יגש; וכן תועצה לצר נתעב (וצכן יוצן מה שכתוב ולא תציא תועצה אל גיתך והיית חרס כמהו שהרי הוא כאלו כתוב ולא תביא לצר נתעב אל גיתך והיית חרס כמהו); וכן תהו ובהו אינס שמות התאר שאס כן היה לו לומד והאלן היתה תוהה ובוהה אך יש גמשמעס שס העצם ושס התאד יחדו, והענין שהארן היתה לנר שהוא כך וכך; וכן tfp ענינו לצל קלוש ועל כן יאמר קדש הס ני איננו שס התאר, וכן חול זצל שאין צו קדושה השמטת מלת אם במהומות הדנה מצאנו מלת אם חסדה בכתוב, ואין זה זרות בלשון, 1 אלא מנהג הנוהג י צה• ודפקום יום אחל ומתו כל הצאן, הטעם ואם ידפקוס; ועזב את אביו ומת, ואם יעזוב; ואמרו לי מה שמו, ואס יאמרו; ושמעו לקולך ובאת אתה , ואס ישמעו, שהדי אחריו הוא אומר והיה אס לא יאמינו לך ולא ישמעו, עודך משתולל געמי, אס עודך משתולל; ואכלתי חטאת היום , הייעצ נעיני ה׳, ואס אכלתי; ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את צנך בכולך, אס תמאן; ואביה ירק ילק צפניה, ואס אביה, והמתה את העס הזה כאיש אחל, ואסתמית; וצמית והלכת אל הכלים, ואס תצמאי; כי אמרתי יש לי תקוה, כי אס אמדתי; ושמע שאול והרגני, ואם ישמע; ואמרתי לא אזכרנו, ואס אומר; ואמרתם גמה אהבתנו, ואס תאמרו: וכן וקס העס הזה . אולי פירושו ואס יקוס וכן בסנהדרין דף י״ח ע״ב ועוצר על עשה ועל לא תעשה, לא סגי ללא עצר? הכי קאמד אס עצל על עשה ועל לא תעשה חלוק הוראה בין אם לה״א התימה אם מורה תנאי (אס תלכי עמי והלכתי ואס לא תלכי עמי לא אלך), והה״א מורה על התימה (התתן לסוס גבורה התלציש צואדי לעמה), או ספק (החזק הוא הדפה); ולא מולה הה״א על תנאי מעולם