Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 72]

( 70 ) הזלעפה הזאת בל תעלת שיאה להתנשא הגבה ומעלה׳ כ♦ אם קרובה לארץ השוק * ולכן בראות האדם ני הסער מתחולל׳ מתנפל חיש מהרה על אפיו ארצה׳ ורגליו אל העבר שמשם היא נושבת ׳ ופניו ופיו כובש בכל כחו בקרקע, ושם מעצור לנשימותיו, ככל אשר יכול. עד יעבורועם* מבשרי ביאת הזלעפה - ואותותיה אשר בהן היא מתנכרות לפני בואה, אלדה איפוא •’ ערפלים מאדמים כמראה הקשת, וקול הומה• בביח ובעין— חומה לא יכין לעשות נורא מעשהו בחתגעש הזלעפה רעדה תאחז כל חיתו השדה• אך קמת לא תמיתן, כי חק שם להם יוצרן לכבוש את ראשן בעת הזאת בעפר האדמה* ולפעמים קוראים הערבים כל \וח הם׳ אק שאין פגיעתו רעה כל כך׳ בשם שמום• 'ולהבדילו מן השמום הנורא האמור יספחו לו התאי באריד. שענינו בלשונם מאריך. (אנהאלטענד) לפי שהשמום הזה מאריך נשימתו מישמום הראשון; ויש אשר יסער גם בלילה, ואו ♦קנוהו בשם סדיר. ובפי העברים קדים* —ברוןסהמקום בכל משלחותיד• אותיות למנר• אזהיות ל מג ר L»t«ac 1iqu>da0) יש להם השתתפור* גדולה בכל הלשונות, מפני היותן נוחות להתבטא בנשימה אחת עם אותיות (קאנזאנאנטי) אחרות, למשל בל.?ל מג* ובעבור האחוה הזאות, ממלאה האחר* לפעמים מקום אחותה ׳ ואם תדע זאת יתגלו לך תעלומוג* 'רבות בלשוננו, כמו: אלמנות תמורת ארמנות, נשכו* במקום לשכה, בר במקום בן משכר ושבולת שהוראיי אחת להם, (וועללע)• ומזה יצא לך הטעם בהוראת ערג* המתרגם נליסטיג), כי הוא משתק עם עלם שענינו כסוי׳ וערם