Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 71]

2» ( 69 ) ראשם, דומה לסוס, ולכן(משלום הנביאים לפעמים לסוס• ויש אשר יקרבו בתארם לדמות אדם, וקרניהם הארוכות לתלתלי אשה• שניהם חדים ולכן נאמר מהם: שניו שני אריה׳ ומתלעות לביא לו• מיני הארבה רבים ומשנים, ושמות מינים הרבד־ז תמצא במקרא מפורש ה)ך#ב♦ כאשר שם הארבה שמות בשדה וכרם, או בהעצר השמים וכלאו מגשם׳ והאדמדת לא תענה דגן, ולא תתן יבולה, או ןשח האדם וילך קודר כלחץ הרעב, ומחוסר כד1 אוכל יתעטף בראש כל־1 חוצות, ואכל מן כל הבא בידו את השקץ ואת העכבר יכל שרץ השורץ, וידי נשים רחמניות מבשלות ילדיהן לברות דמו, ורבו חללי הרעב עד אין מספר• י) זלשיפדז (Samum) גדולה רעת הולעפה מכד1 מקרי הטבע האמורים• כי בהרף עין ופתע לפתאום תחטוף חלליה• הרוח הזה נקרא בפי הערבים שמום ובפי התוגרמים סמיאל *) ובפי העברים זלעפה, רוח צח, רוח בער, שער קטב* בפרס, בבל, ערב ומדבר מצרים, בהלות הסער הזה בחדשי הקיץ, ובנוביען גם בחדשי האביב והבציר• משך זמן נשיפתו לא יאריך יותר משביעית או שמינית השעה, אך עד ארגיעה ימית כל אדם אשר יפגוש עומד וקוף על פני השדה תחת רקיעהשמים• המתים נראים בראשונה כישנים,או כאשר תאחז ידם להקימם, עד מהרה תנתק. עוד מעט והפגר כלו מכף רגל ועד ראש חשך משחור תארו• __ הולעפה *C ואולי נקיא לפעמים נח גסי העגלים עזם (משיש שמם נמו צל יין צלל) ייתורגס הנמוג: הגה $ם ה' המרמק ינוא, הנאמר על משלת סניזי, יםעי, ל י n׳ ייהון 1 אייו גאטטגעואנדטער סאמום בוויועט אוים 4(1וגו1ר געגוונר איינהער־ וימדו יכיונן אז נל התארים הנאמרים שם, וכס מלח המרתק אנוא אז אל נכון