Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 55]

»♦ ( 53 ) ימעתח אודיע רעיון חדש ואומד, ני תינת כסופות אימה הורס על לוח סועה וסעי, מן הוא שס של <ס כספי, והנ"?י פרשית; ואס ♦ם נא פה נקמצות היו״ד על ״ דרך מנדת, אשל לפי שעתנו יותר Tנכון לחנדועס כסופות אולי שהוא מושך עצמו ואחר עייו, ושיעורו: מדנל ים, ים כסופות• יאחר♦ כי הגענו לזאת, פתייז הפסיק V-‘ משא״ד״ל הננואה היא כבואה עונשית מגדת פורעניות; ועתה יבאר ויאמר; מלבר ים כסופות, ר׳ל שממדנר ים כספי, אשר שם שוכנים אנשי מיי, עס ממושך ומורט, גוי עזי נפש אנשי חיל, משס תנא הדעה5 י^צי הצורר י3א מארץ׳ נוראה, ני שם יתחילו של5 ונפור וקרח היילא• דתלרגם; י שטרא5 ־ סערקעדיגונד 5^ן דער וויסטע אין דעי קאספישען זעע ווירד זיך אונגדיק |איברן זיעדען שטירצען 5אן דער וויסטע ברינט ד ער 5יינד העריין ה$ן דעו אוננעהייערן קא,לטע ה״טאט ־ " חלוקה חדשה בענין מלות החבור בלשון עבר♦ נחלק לשון זה דאיתי שערוריה, וכל הספרים המלמדים יושר חקי לשון ענר נל יספיקו להכיל כל הימוסים, אשר המדנר ישתמש יהס להוציא כוונת רעיוניו נכל צדדיהם משפה ולחון, ודנות פעמים *”ג♦ יודע הצעיד לימים איך יבטא פנימי הגירכיו, וניותר יש לחוש ללימוד 'ה, כנןרבנו• אל מלאכת ההעתקה מכתגי הקודש, ני מה מאוד יקל ^ליכי הננת דעת קדושים אס נדע כל פדטי מלות החנוד המה ■יייתניס מלח ותבלין נדעיוני המןנר ומנעימים דנדיו לאוזן השומע, י׳י ידס נגיע למצפוניו, ויען ני דרכי מאז נהציעי תלמודי לשון ענר תנמידיהשומעים לקולי, לנלתיהסתפקנהספריס אשר לעני, רק למקור ׳י «קוס שידי מגעת, אולי ייטע ה' את מעשי מאשר קדמוני, לכן " ידנד הזה שמתי עיני ולני להקל מעליהם עומס לקח זה, ולקנו!? יי כל השימושים בלשון עניי ולחלקם כפי הנדל מושגיהם, וזה פרי עמלי: ׳יי* החנוד תתחלקנה לשתי נחינות, והמה בבחינת יושר המבטא — 4‘אטיקחויטע כינדעחחרטער — ובבחינת יושר ההגיון — יסגיקחזיחי* ’יע״חיטער _ ’ ■ בבחינת יושר המבטא $ מלות העטף—לו!אי»וע3ליהענדע— קחנטרחקעיאע — המחברים כמה משפטים למשפט אחד־ הטשל: אף, גס, וי״ו החבור, כמי הלא אנין אכל ושתה, נדאונן ושמעון יהיו ליי