Bikkūrē hā-'ittīm
- Journal
- Bikkūrē hā-'ittīm
- Volume
- 1828 - תקפ״ט
- Date
- 1828-01-01
- Page
- [Seite 47] (sequence 47)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 62% known words query
- IRI
…/4782723-4784825--2149-4784873- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
SH ( 45 ) 40 " התענוגים ני לולא זאת יהי' מותר הנהמה מן האדם נאשר חיתו "שלי ישברו פראים צמאם, יאכלו מכל אשר יאנו ויעשו כל אשל "לבס חפן. והאלם יאסר נמנלי השכל, ויראה נכל הסוג גלי ״מלאות חפצו? הלא טוב ממנו הנפל אשל עדן לא דאה אול "כי יהל“ י- ^ה ידנר יצר הדמיון אל הלב הנפתה כל היום *— וספר נראשית הוא הפר תולדות בני אדם מהוסלס על עתה * י!חטא הראשון הלאה לכל, כי אס השאיר ה׳ את האלם על מצנו הרס והנשא לחיות נלי יגיעה ועמל, ולנוח נזרועות השלאנן ישליו בבטנו. מה ינצד ממנו לפול נמהמולות החטאה מלחי אל דמי להשחית את נפשו בזדון ונשאט נפש? כעת נמרום ימריא, יהפוך ׳:תספון לעליון. ישחית כוונת הנדיאה, וירד לדיראון נלי תקומה לרוסו־ נחזה מה היו הנפילים ודור המנול ודור ההפלגה! — הן הראשוני׳ חיו אלפים שנה, ונער בן מאה שנה מת, וכדרשת רגותינו *'ל במאמר איוב בפרשה נ״א, ואס יתמידו בנזק זה, מה גדול הנזק לכל מין האנושי! הלא תכלית בריאותו תאבד חלילה! — ^ה׳ח הוא ען שתול על מי ההשארה הנצחית אמרי חיי תנל הלזו, האכילה נו, הכוונה ההשחתה נו, כי מצאנו דנות העמיס שהפעל אכילה הוראתו השחתה וכליון והפסד, נמו י א כלת את כל העמיס, אכלו את שופטיהם־ והדינוד וחי לעולם למאמר הקנ״ה הוא על דדך התימה ־ JtiO תמות־ כפל הלשון יורה תמידית המיתה, כי ד׳ל שהאדם ימות בחטאו, וכל חטא יביא מיתתו וענשו הכרוך בעקבו, ינדדשת רז״ל עזוב תעזוב, השב תשיבם, ואמרו בתבונתם מכל מקום, אפילו מאה פעמים־ ד!ן האדם היה כאהד ממנו ־ לדעתי בא היה בעבר תמת מלת הוד, או היה או הוא היותר מורגל כלומר תחת הבינוני; נאחר ממנו הוא על דדך התימה, וד״ל האם האדם עתה אחרי נפלו בנון החטאה עוד כאשר הי׳ מקדם כאחד מצבא המדוס במרום, כאשל נמסר לק מעט מאלהים, וכבוד והדר דוחניי עטלהו, וכאשר בקשו מלאני הפרת לימד לפניו קדוש! *) כי לא ידע דק טוב; אולם עתה גם רע הוא מניר ואיננו עוד מעתה כהמלאכיס הנלתי יודעים לק ט ו ב¬ לדעת טוב ורע־ הבלשן המחקר בלשונות ארצות קדם האדון געז עניו ס מונה■ וסופר שמנה עשר הוראות של יחס מלמ״ד, ובהוראה האחרונה אמר שהלמ׳ד יבוא במקור ליחוס הפעל 5’״וסיס שונים, ואחל מהיחוסים הוא נמו נל״א — א י נדעם — יעיי״ש כי עי״ז תירץ שימוש וטעם התיבה לעשות נפסוק ג׳ פרשה < נבדאשית וגם פה יפותר כן לדעתי ■_ הנרוביס *) דיש ח״צ ידוע *