Bikkūrē hā-'ittīm · 1828-01-01 · 1828 - תקפ״ט · p. [Seite 46]

*Jf. &* ( 44 ) *«I והנה כל מחקרי התודה לא סרו מלארוג תוך המעשה הנפלא הזה , איזה מאמר ציודי — מ ע ט ״ א פ ע ר — רח3 או קצר נפי העולה על רות הדורש; גס אנכי בל אחשוך ניד שפתי להעלות על י ספר ד3ר מס יראני אלהיס ואציע הצעה כללית להגנת הענין הנשג3ן הזה תחלת יצירת האדם היתה גתכלית השלימות, ואדם הראשון מצא האדמה ויצוריה ככלה יוצאת מחפתה 3עדי עדיים מקוטרת עור ולמנה. מכללת 3צ3י תפארת וחין גמרות ערכה, לא היו עליה משכל ומשכלת, אריה נ3קד אכל ת3ן, נהרותיה 3ל יזודגו, נוזלות לאט כגלים על תלמי שדי, להשקות ער3ה וכרמל• ואס האדם 3ל הפריז על מדת תשוקתו ו3ל יצא מגדר השיווי, אז הקל המדא טרף לניתו ומכולת למשפחתו בלי עמל וטורח, והאדם הוציא כוחות נפשו להשיג תמנות לקנות תושיה וללכת מעלה מעלה נשלימות רוחניות; רק אחדי כי חטא ותא3 למותרות עזב אורח הזה3, יצא מגדר השיווי, ותחת ני מלפנים 3ל ידע דע, כי שומר מצוה 3ל ידע דע *), ידע עתה גס רע, ואז גנד כח התשוקה על כח השכל, התאוה שלטת. והתמנה 3ל הועילה, רק להערים ערמות, לרוות האניונה, למען ספות הרוה את הצמאה, וללכת 3שרירות ל3הזונה אז ראה וחקר המרא, כי לא טוב לאדם לחיות בלי צעד ויגיעה, כי אז טו3ת החיים תתהפך לו למקור משחת, להעכיר סבת בריאותו, ולהאניד תכליתו אשד התעתד לקנות פה שלימות והכנה, למען ישיג 3חיי0 אחר♦ הפרד דוחו מגוו• וירחם ה׳ ויחמול על מעשה כפיו, ויגרש אותו מן עדן ועונג הגופניי אשד שם הדווה צמאונו ורעבונו 3לי עמל וטורח, למען יעמול בזיעת אפו לזרוע לקצור ולטחון, להיות אומן רוקם וחודש, ולחרוף נפשו למות להביא טרף לביתן ועי״ב יחדל מללכת בעקלסלות ויכיר ה' אלוה עשהו, וישביע בצחצחות נפשו אחרי עזבו חלד הלזו־ ע״ר!ד הי' ענין נתון לבחירת אדם להגיע בו או לטוב או לרע, ני הי'נחמד להשכיל להטיב, ותאוה לעינים לתור אחרי עיני בשר הזונות בתאוות ויצרים; וטרם חטאה האש ה 3ל יידעה מהעז זולת בהביטה ובמקרה אותו להשכיל באמתו של היוצר ולהתענג על מעשה חדש אמן כמוהו ולהבין בדרכיו, כי עוד 3ל הלכה אחרי עיניה לאכול מפריו הטוב לחיך הגופני ולהשתכר מכוס התרעלה: — אחרי אכלה מפרי המתוק והלכה אחדי תאות עיניה, אז הבינה ני הוא טוב למאכל — אשר הי׳ בפיה לזרא **) הנחש השיא את לב האשה בחלקלקות שפתיו והדיח אותה 3אמדו|: «,האח נתנה לבני אדם למלאות חשק הגוף, למשוך בשרו ביין __ יי " התענוגים *) ר׳ל סומר מלו ס הראשונה גל ידע דני יע יק טוב למוד, ולגן י>מי מלוה גל״י **) יעי״ג נמיר ספק אמד וזהו נשל לשון של כי וכי נפסוק וי׳ו יסדשה ג', גאמרה בי טוג הען למאכל, וכי תאיה הוא לעמים ואח״נ גל השליש לאמי וכי, יק א״י ונחמד הען להשכיל; ני לדעתי' רק עמה גנטויזה אמרי עלי! הנמש ראתה שהוא טוג למאכל ומאוס לעירם מתת אשר מקי® הי׳ לה רק נחמיחלהשניל ,*