Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 321]

0 ) «Sג3 ) תונל לפעול ננחתיה פמולוח ממדות שממת השמש, ולכן נל הפעולות הללו מיוחדות במקרא לשס נצש, כמו האכילות והנגיעות וסתאות מחיים והמות וכיוצא• ונקלאת חיה, נעבור שהיא עצם חי בעצמותה, גס טלם התחנלה לגוף, גס אחלי הפלדה ממנה, ועל קנתונויפח גאפיונשמת חייס, ולא אמד נשמה סתם, ללמדנו שהיתה מיה טלם גאה לגוף, ועל ידי גואה אליו, ויהי האדס לנפש חיה> וכמ״ש נס' המדות (ח״א פ״א)• ועל כן לא ימאלוה נכתניהקדשגשס חיה, זולתי כשידבדו על פעולותיה שהן טנעייס לה, שהן כשתשיג נענינים האלהייס שאינן צרינין לגוף < או נשילנלו ממקליס שיקלו לה אחלי צאתה מן הגון> ולגדל זה אציג לפניך המקלאות כלס שאנל נהם שס מיה על צפש האדם, ואפלשם נקצלה: ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש מיו כל חיה אדושנו(גיאשית ט׳ ד׳). זה אחד מן המקלאות הסתומות מאל/ למה ידלום דס אדס מיד החיה שאינה נעלת דעת? ועוד שכפי האשע ונפי צקגלה לאשית הכתוב מזהיר על ההולג את עצמו« ושאלית הנתוג ננהלג על ידי אחדים, והיה לו לנעל הטעמים להעמיד האתנחתא מחת מלת אדלוש שגו נססלן הענין " והוא שפו תחת אדלשנו? וביותר ממה שננל מקום שנאמד חיה על בלתי מדגלים נסמך אליו מלת בהמה או למש או עוף, ואס אין זאת יש עמו שס לווי ויאמלו חית האין, או חית השדה, או חיתו יעד, או חיה רעה, ני אסנזנל סתם שב על צשמת האדם ׳ לגד במקרא זה שנזנל סתם על הנלתי מלבליס? ולכן אחשוג שגס מקדא זה ככל חנליו, ני מיהסתס שמכר נו היא נשמת האל־ם־ וכך פדושו y לפי שאמל סידלוש לם נפש מיד ההורג את עצמו , תשאל איך ידלשנו ומה יעשה לו והוא מת? לכן הוסיף מיד כל חיה אדרשנו , שאס נפשו מתה < שהוא הקשר שנין הנשמה והגוף, נתייס חיתו׳ ומיד החיה אדלשנו- שהיא נשמתו שכקלאת עמה חי1. נעבור שאינה פועלת עוד פעולותיה 'ע״י נוף תחת השמש, ויפה חנד נעל הטעמים שתי אלה, ני הן ענין אחל על הולג את עצמו ׳ ושאדית הנתוב על הרילצח מזולתו ולמדצו מפסוק זה באר היטג, שיש עונש לנשמה אחרי המות: כ♦ רדף אויב נפשי דכא לארץ חיתי, הושיבני במחשכים כמתי עולם (חה5יס קיי׳ב ג')׳ כך פרושו, פעמים צרת האלם תמנע ממנו עוג הע״הז, אגל אור נשמתו חזק, לענוד את השס ולהתהלך לפניו, שהיא מעשה האיה ולפעמים מצרה ויגון ימצא, יחדל משתיהן וזה1 שאמי ני רדף אויב נפשי, שהוא המין הדאשון, גס לנא לאדן חיתי׳ שהוא המין השני! שמרוב יגון חיתי המתהלכת במרומים., מלעת אויב «דנאסלאוך וגהיותי נעלל מטוב שני העולמים, הר♦ הושיבני במחשכים נדשעיס