Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 304]

m &> ( 303 ) *€r?נרי וולמירו, ני גמגומים לניס יש לי נדגריס הללי האחד צי העגל■} או המדנ3ה הזאת מדומה הוא, אין לו יסול נמקראי קדש, ואם 3ע3וי הדיוקנא הנזכר נס׳ הזוהל׳ אולי לא ביון לזה׳ ואין עסקי פה לדדוש גמופלאות, ני אס נאשוטות וגדרן השנל• שנית ני הוא יקלאנה מיז כאלם, ואני ננל פרשתי זאת המליצה 3פי' יין לגנון 3משנמד' לויטסאיש יגנה (א3ות פ״י יי' י), ונחלק השלישי מס׳ המלות (פ״א)־ ועודננמה מקומות, ני לוח האדם נקרא כחהחוש3 שננו׳ המתל3ש3נל נחותהנפש, ועל שמו נקרא נאש האדם 3שס לוח׳ ו>ה3דולומוכרע מנל צת3י הקדש * שלישית שנהיות העגלה הזאת או הריח הזה, עצין שמימי שלא יפסל לעולם כדברי די״א ז׳יל׳ איך תשלוט3ה אש שלנו? ני לדנליו תהיה היא הנועדת 3אש של גהינם, שנן אמר יוחבי המדקדק שהיא נתנת מהחום ונקפא מהקורוכיוצא, והנשמה המשנלת השוכנת 3ה נואגת ומצטערת, נאשל תנאב ממנאוניהגוףנע״הז׳ וצל זה זד לשכל האנושי, או שתאמר שהמנה על אש דקה עליונה. שתנלנה, נ37לי דמנ״ן ור*מ לליאון ז״ל שהנאנו למעלה, ואם נך תאמר שו3 אין אנו צריצין לתת לה העגלה או הרות משמימי הזה,, 3ע3ור הענירה נאש: סוף?־בל תרא מנל הדעות שנאמלו 3זס, שאין גס אמת מהםתק3ל, שהניכנס שהזנילו חכמינו ז״ל יהיה אש לוהנו ושורף כאש שלנו, הצריכה למקום ולמפיס שתאחז 3הן, אלא קצתן עשוהו משל על צעל הנשמה שלא תוצל לנוא נמחיצת הצדיקים, וקצתן מן המופלאים 3חנמה 3ר5נ3״ן וד׳ משה רליאון וו' מאיר 3ן ג3אי ז״ל פרשוהו על אש דוחני ננשמה עצמה. אש אוכלה אש ומוצא נזה׳ והיא נאמת דעת יקלה ומושנלת לשכל האדם, ונמו שנסביר הענין מעט נפי צחינו, אלא שגס נאי הדעת הנדירה הזאת, אין ל3רי אנמיס זי׳ל מתנלרים, שכפי הנראה מפשטי?נריהם,?גיהנס שנו נלונין הרשעים היא אש ממש נאותה הנודעת לנו ׳ ויחדו לה מקומות בארץ < פעם ננטן האדן ונמנגמקיה, ופעם נמניזי מנל ארצה ננקום הקדש, מאמרים סותרים עצמן, ואומרים לכל דרשונו וחיו צי על מה שש;ז5ו <&3ת דף לי׳יז ע*3), מעשה שעשו אנשי טנדיא ונו' ׳ מסקי׳ נגמיא דארישא למתניתן קאי, ששנה ולא יפקיענה נסודיין ול' יוסי מתיר׳ ואמרי לבכן לר׳ יוסי והא מעשה דאנשי טנריה למולדת ממה ואסרי להו מנן, פי' שרבצן מושניס ני חמי טנריא מגבורת השמש הוא, ששולח ניצוציו בבטן האדן במקומות ידועים ומחמם המים העונדים במעמקיה, נמו שדרך השמש למזג ולנשל המחצניס ויתר דוממים שנקרנה־ ואמר להר יי יוסי ההוא תולדת האור הוא דמלפי אפיתחא לניהנם, פי׳ של' יוסי סונר שהמיס החמים הללו הן נענים מתחת לאין על מקומות .»מות