Bikkūrē hā-'ittīm
- Journal
- Bikkūrē hā-'ittīm
- Volume
- 1827 - תקפ״ח
- Date
- 1827-01-01
- Page
- [Seite 301] (sequence 301)
- Language
- Hebrew, German
- Belongs to
- journal volume
- OCR quality
- 54% known words query
- IRI
…/4782723-4784499--2077-4784801- Visual Library
- page viewer of the UB Frankfurt
OCR text
' ii* ( 39° ) בעלז יר• בספריהם, זולתי לדבר מעט על העונשים כויגיעיס לנפש אמר המות, נמו שאמרנו בראשית כמאמר הזה, ולהראות איפוא לחזו עליו גנתוביס, ומה לבלו עליו הסכמים נמליצוריהס, וקראוהו גיהנס * ואמרו חש של גיהנס, משן של גיהנם ומאנילין אותו גמלי רהמים , ונלון בנן או בנך, וענין מלאני מבלה ומצירי שאול» ואמרו שיש נו מ מרות מדורות׳ ושגו שורפים את הרשעים/ ויותר מזה נתוב בספל הזוהר ובאגדות מענין ההיגלות והמלאניס שנו לנין את המוטאיס וניולא באלה, שנבל התעוררו עליהן שלמים ונן לניס מנמיס בתולה ונפילוסופיא ׳ למל עליהן 3ארמ סנל, ולסבל לנליהס אלו עם האמונות הישרות שאנו סיינין להאמין נהם׳ זשגלעלן ימועו מוסלות המורה והמצוה, וכן אותן שזנלנו למעלה מק שאנו מאמינים על מעלת הנשמה הטהורה הנפוחה באפנו. שאיננה גוף׳ ולא ישיגוה מקרי הגוףוניוצא׳ ני לזאת יחול נל לב נשמעו מיני העונשים הנ׳ל שתקראנה לה בהסדרה מן הגוף, שהן אמונות סותרות זו את זו, באס לא ישיגוה מקרי הגוף, אין תסלוד מן האש, ותצטנן מן הקול, או תנאג מאמת התנאוניס שזנוו, שהן לגד מקרי הגויות, לא לנשמות המתעלות עליהן׳ ואין להם דבי עמהן? אך טרם אכתוב המעט שבלעתי להודיע פה, אשלח את הקולא אל איש אמונים &PP יספרו דעות מנמי הדורות מה שחשבו הם על ענין זה ׳ הוא הלב החנם נמוה״לר מנשה בן ישלאל ע׳יה ׳ שהולה צלק לעדת ישולון אחינו הספרדים שנק״ק אמשטרדם יע״א, ני נספרו נשמת תייס (מאמל א' פיק •*ג) האדיו נשאלה זו׳ ולהתיר הספקות הציג הדיעות שמצא נענין זה, ואעתיקם הנה נקצרה י הדעת הא' יחס אותה לקצת מחנמי האומות, שאמרו ני נל מה שנאמר נענין אש של גיהנם הגל משל׳ ולבק במחשבתהרשע, בראותו ני הבדילו ה' לדעה מנל הצדיקים והחסידים, ני הם כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים, ושנפשו פודה דאש ולענה, ואינה מתענג«! מז־ו השנינה, מתעצבת אל לנה, וצדה ויגון תמצא, והעצנון והלאגה הזאת הס אשד ננו נשם אש של גיהנס ־ ואמי עוד ני לדעת הזאת נטה החנם הוהד״ד יוסף אלנו ז״ל יספר העקרים (מאמר ד' פ" ל״ג), שאמי גי הנפש שעזבה את הי והרגילה לעשות מעשים נפי טבע הגוף שהוא הפך טבעה, נשתפדל מן הגוף מכסוף לאותן הדברים שהורגלהלעשותן* ואין לה נלים להשלים חפצה, ומצד טבעה תטה להדנק בצורות העליונות, ולא חובל, ני אין לה למיד והרגל לזה, ונשתשתוקק לשני הצדדי! נאחד. לגז מעלה ולצד מטה, ושתיהן מנועות ממנה׳ יהיה לס צער ומנאיג יוהד מסן •פת אש ומקול וקדח נודא ומהגאות סניגיס וחמות, ומנשינת נחשים