Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 161]

0* ( 180 ) ♦0 הוא הוא מ<ץ0 המלך סממני הנקרא מלו גויס לגלגל, הנזכר נין שלשים ואיול מלכים התשיעי הוא וינתוב מפה את התורה הזאת ויתנה אל הנהנים נני לוי וגו/ וכן ריצו משה את הלוים נושאי אדון ברית ס' לאמד לקות את ספר התורה הזה ונוי; ני יאמרו: ואיך יכול משה לנתו3 באלה ז והלא בשעה שהיה כותבי עדיין לא נתן הספד ללוים׳ והדי נמצא נותב פלסתר־ ואולם אצי שואל: מה טעם היה לו לאיש המוסיף, שנתב תתלה וינתוב משה את התודה הזאת ויתנה אל הצהניס בני לוי ונו' ׳ ויצו משה אותם לאמד מקן שנע שנים וגו׳; ואחר כן חזר ונתב ויהי כנלות משה לכתוב את לנרי המורה הזאת על ספר עד תמס ויצו משה את הלוים ונו' לקוח את ספר התורה ה!ה ונו'? והלא נל הפסוק הזה ויהי נכלות וצו' הוא מיותר לגמרי׳ כי נבר ילענו שהיה זה אחר כלותו לכתוב ספד התורה, שכנר נמוב ויכתוב משה את המורה ויתצה• ועול מה טעס נאן צתוב על תמם, ובפעס הראשונה לא ננתב על ממם? והנה לשיטת בעלי דיננו אין שוס תשונה לשתי השאלות האלה לפיכך הנני אומר׳ ני מחלה נתב משה את התודה עד וילך, ואז נתן אותה אל הלוים׳ וצוה אותם מצות הקהל; ואחד צן אמד ה' אליו הן קרנו ימין למות ונו', ואז צוה את יהושע בן נון ונוי, ואז לקת את התודה מיד הלוים, ונתב בה מן וילך עד ויהי ננלות משה: ונמצא נותב כל לבר אחיי היותו• ואחר שנסב בתורה את הדברים האלה, מזר ונתן אותה אל הלויס, וצוה אותם לאמר לקוח את ספר התורה הזה ונו/ ואז דבר באזני העם את השירה ואת הברכה; ואחר נן חזר ולקא &ספד מיד הלויס, ונתב נו מן ויהי ככלות משה עד סוף, ואז מזל ונמנו אל הלוים: ולא נתב במורה את הנתינה הזאת האחרונה, מפני שנמצא משקי• ולמה בפעם השניה אמד עד תמם, ולא נן בראשונה? מפני שענשו תמו נל המצות ולא נן לפצים, כי נשארה מצות הקהל, שלא נתב אותה עדיין* ולמה נתן הספר ללוים, מאחל שהיה בדעתו לקחתו מידם? נדי שינינו מה הנרצה נאמדו מקרא את התורה הזאת; שאס לא היה מלאה להם הספר, לא ידעו מה היא התורה הזאת׳ שמצוה לקרוא נגל נל ישראל• ולמה לקח אותו מידם לכתוב נו מצות הקהל? ולמס לא נתנה בספר תחלה? מפני שאס לא היה עושה נן, לא היה ינול לנתוב רצו משה אותם לאמר, ועדיין לא צוה* ומה צוין שינתוב סננד צוה אותם? ינתוב ואחל נך יצוה• אי אפשר; שהרי אין לן מצוה בנל התולה נלה׳ שנכתבה קודם שישמעוה ישראל: והטעם להודיע שקבלו ישראל עליהם את נל המצות באהבה, ולא מאנו באתת מהנה; שאם בצוות משה אותם