Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 153]

SH ( 1.5» ) 4« והנח שרשפר$ בשין כגזר משרש פר^ 3סין, כי הידעת מגד וממימיזו לעינינו דגר אחל הוא־ שרש כאד נגזר משרש ברר, ויפול על סנתינה הבדויה, נכתוב נפוג חזון ונאי על הלוחות למען ידון קורא גו> וכן ונמגת על האבנים את נל דנרי המורה הזאת נאד היטב; ויבא על הלחנת הדבור לנרד איזה מאמר ולהקל הבנתו ׳ ננתוב הואיל משת באר את התורה הזאת* ועדיין צריכים אנו למודעי נמנין הנאור הזה אשר באר משה את התורה; ני אמנם אס יש נתורה מקראות סתומים אין ספק שאינם מתנאריס במשנה תורה; ואפילו היה הלנר כן; הנה לא לחכמה תחש3 לאיש האלהיס ואלון הנניאיס, שיאמר דבריו לרך חידה, ולנסוך יצטרך לחזור עליהם ולגאלם: והנה מה היה ענ־ן הבאוד הזה? ואשר אני אחזה לי׳ כי,הנאור הזה איננו חוזר על ספר דנריס כלו׳ ואיננו נולל רק מד פרשת אז יבדיל משה: והנאור הזל איננו נאור נל התולה כלה׳ אגל הוא בארד פסוק אמד נלנד׳ הלא הוא פסוק אחד עשר יום מחולב דדך הר שעיר על קדש נרנע: ונגר נתחגטו המפרשים כלסנהננת המקרא הזה ושלפניו ושלאחריו, והנני מנארס לפי עומק פשוטם־ אלה הדבליס אשד לבל משה (פעס אחל פעם פעמים לבות) אל כל ישלאל נענרהירדן, במדבר« מולסוף, נין פאון ובין תופל, ולגן, וחצרות, ודי זהב: נל אלה מקומות הס, שכתענבושם ישלאל, ובכל אחל הן המקומות האלה לגל משה אל כל ישדאל את הדנדיס האלה ומה היו הלנליס האלה שהיה אומד לסם ז דבר זה לבדו: אךודעשד יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש נינע, כלומד, המהלך אשר מחילג עד קדש נרנע, אשר היא מגבולות אין ישראל, אינו אלא מהלך אחל עשר יום למי שילך נדרך הרשעיר; ואתם גחטאתנסגלמתס לנס שתתענבו גמדגר ימים ושנים: זאת היתה התוכחה שהיה משה מוכיחם דדך רמז בגל המקומות שהיו מהענבים סס; רק לא היה מבאר להם הלנד נארהיטג, פן יקוצו נתונחמו, ויוסיפו לחטוא־ ואולם בארבעים סנה במשתי עשר חדש, כלומד, נאשר מלאו ימי פודענומס, והיו קרובים להמס לאדן, אז באר להם הדבר היטב, ואז דבר משה אל גני ישראל ככל אשד צוה ה׳ אותו אליהם« ני גס קולם לכן נצטוה להוכיחם« ולהזכירם ני בחטאתם הם מתעכבים שס, והוא אמדה להם נרמז♦ וענשו נאד להםהדבר; והיה זה אחדי הנותו את סימון מלך האמורי ואת עוג מלך הנשן, נהיות ישראל נענד הירדן נארן מוא3, אחל אשר לצואת עונס, והיה ה'אתם, והכה לפניהם שני מלכים אדירים, ולא היתה לעתי להוסיף לכניחסנמדבר, ני אס לכבוש לפניהם את האין מיל, וגם הם היו יולעיס כן, על כן לא?יו מואסים תוכחתו, כי ידעו כי סוף סיף ו!«•! ה' נס: על גן אז הואיל