Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 147]

»* ( 14Ö ) *Q רש״י לשון המתה, שהיין מסית את השנור; ונן ננדאשית רנה, פראא ציט: ואין סותה אלא טעות/ נלכתיב ני יסיתך אחיך• ויפה נשתמש אנימלך נלשון הסתה ולא נלשון פתוי; ני לא הימה כוונתו לומד סלני זה גורס, שיחטאו נה הפלשתים לתאנון נלנד, אנל אמר ני נאמרה אמי סוא, יאמרו פנויה היא, שאם היתה נעולת נעל/ נעלה היה עמה ולא אחיה, ואם ק אין רע לקחתה לאשה: והנה אמדה אחי הוא׳ הוא לה כמו לנר מסית תאות הרואים אותה ושומעיםשמעה; נלומר הוא מצדיק הדנר נעיני תאותס הגופנית (הנקראת עיניס), כאומר אין רע לקחתה לאשה, מאחד שהיא פנויה• ונ"ן> הדמיון שנמלת נסות, גם היא איננה מיותרת; ני סוף סוף נאמרה אחי הוא/ לא אמרה פנויה אני/ ואפילו אמדה פנויה אני, עדיין לא אמרה קמו אות* לאשה: הרי ני נאמת אין אמרה אחי הוא, הסתה ממש, רק נלמות הסתה■ ומלת וננחת, לגוף נסתרת ולשון עני, נת״ו תמורת ה״א, נמו ונשכחת צור(אלא שנאן הוייו מחנרת, ושם היא מהפכת); וענין המלה שקנלה תוכחתו, ולא השיגתו דני! והנה לפי זה, ראוי היה שתהיה התנה נננין המפעל הנאמר מל הפועל פעולה נעצמו; אנל שרש ינח נננין התפעל, ענינו ממש הפך קנלת התונחה, כמו ועם ישראל ימונח, לפיכך לא היה אפשר שיאמל כאן וההוכחה או ותתוכח; וננין הפעל איננו דק הפך ההפעיל, ואם היה אומר כאן ותונח או והוכחה (נ«ו והונח נמנאונ על משננו), היה נשמע שהוכיח אותה.אנימלך,ז ולא היה נשמע שקבלה תוכחתו, ולא ענתה אותו דבר: לפינו ננת3 גאן וננחת נננין נפעל, הנאמד לפעמים על חזרת הפעולה בפועל, נמו ונחנה לא יוכל, נמקוסוהמחנא• והגה על פי הפירוש הזה, היה האתנח ראוי לנא תחת ואת נל, והיה ראוי לקרוא לנלאשר־אתך ואת־נל וננחת, ויבטל הטפחא לפני סוף פסוק, נמו ויעשו על סול׳ המעיל רמוני תכלת וארגמן ומלעתשני משזר, ונשר ני יהיה נו 3עומ שחין ונרפא, וזולתם: ומר יש נירי 1 a ו להוכיח נראיות גמורות, ני גם רננו סעדיה גאון, ולש״י, ולנימשה הנהן, ודני יהודה הלוי, ולאנ״ע, ורשנ״ס, ורמנין, ורדק, ור״י חנמנאל, ורמנ״מן, ורנה״ו, נלם נטו לפעמים מדרך הטעמים; וסדירים אדוטס, לק זאת אגיד לך, ני על הנתו3 הזה עצמו נת3 לש״י: וננחת. יהא לך פתחון פה להתונת ונו', ולדבריו היה ראוי לנעל הנקול שירקל ןנכחת נתי״ו דגושה ונשוא, לא נתי״ו לפה, אם סיס שהתנה לנכה, וזה ידוע י « וההבדלה