Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 143]

3h ( U» ) «3 לפניו גשנה/ רודהו ה׳ עז, ולהורות נתן נלנו(להודות למי שכנר הוא אומן, ואיני צריו ללימוד, לס להוראות פרטיות), רכן להודות ביום הטמא ו3יוס הטהול. על פי התודה אשל יורוך, רודני ויאמל לי , על נן יודה חטאים 3דרן, שהם תועים ואינם יודעים, ולא נן אלמדה פושעים, ועתה לאה ידידי דגי גדול נמה שנתו3 רעש יהואש הישר 3עיני ה' נל ימי אשל « הורהו יהוידע הנהן, ני לא אמד נל ימי אשד למדו, ני 3אמת לא למדו; שאלמלא למדו והיגילו נמעשיס הטונים ו3דעות הישרות; לא נמהלה היה נוטה מהן אחלי מות ד3ו; אנל יהוידע היה מורה אותו בנל שעה ושעה איך יתנהג, ולא עלתה 3יזו להשיג הדרנים הטו3ים ט3ע שני 3ו, נמו שהיא הודאת לשון למד; והנה מלמד התינוקות צריך שיהיה נאמת מלמד מדגיל ומלדיך 3טונ, לא מודה נלנד; ואשלי המלמד שהגיע לחלקו תלמיד המתלמד! ואולם ידוע תדע ידידי ני יש נלשון הקדש פעל מורה על קבלי! פעולת הלימוד׳ והוא שדש למד 3ננין הקל, רגוז אס תאמר לאונן לימל ושמעון למד; אבל אין פעל בלשוננו / אשד יורה על קבלת פעולת ההוראה, שהרי אס מאמר לאונן הודה ושמעון •ירה, שומע אני שזרק נו חצים, או ני ירה אותו ניס: לפינך השתמשו 3שרש למד נננין הקל בשני הענינים נשוה; נגון ותעל אחד מגוריה נפיל היה וילמד לטרוף טדף, אמו הרגילתו והורגל, ישמעו ילמדו, הקורא יורה אותם וסם «קבלו פעולת ההודאה; ועוד יודה שדש למד נננין הקל על ענין שלישי, והוא על הלמדמעצמו, נלומד שמלמד את עצמו, או שמורה את עצמו, שקונה ידיעות נלא מורה; גגון יומן רשע נל למד צדק, לא הרגיל את עצמו נמדות צדק, וגן וקיא נו נלימי חייו למען ילמד שיתרגל ניראת ה/ ונן הנינניואלמדה מצותיך, תן לי נינה שאוכל לדעת מצותין נלא מורה• המאלף הוא מורה או מלמד, אך לא נכוונה, דק השומע ישמע והרואה ילאה, ומעצמם ילמדו: ני יאלף ערכך פיו(נעל נדחו שלא נטונתו, ואין צדיך לומר שלא לכך היתה כוונתו), רלפנו מבהמות און (עשה סנלמול מהן מעצמנו) אל תתרע את נעל אף ואת איש חמות לא תנא סן תאלף אדחותיו (והנה אין נעל חמה מלמד דרכיו נכוונה, רק המתחנר אליו, נמצא למד אמזותיו מעצמו) החדש ואאלפך חכמה, פירושו, שתנין דנר מתוך דנד, ומפתח פתח נפתחו של אולם, מחודה של מחט שאפתח לך, והטעם, שידנד עמוקות נלשון קצרה, נטעם אפתח נננול חידתי, וכן לבלי מנמיס וחילותס, כי לדך כל החנמיסלדנר אחת ולהשמיע שתים ־ זזאת