Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 142]

»t ( 141 ) US אזיל" זנחו ה׳ סמיל ננל אשל תאוה" והסיד ה׳ ממן נל חולי ונלמלו^ והיית נגן לוה• ארבע הבדלות 'למד* היורה* אלף* פתה♦ השיא* הסית• 4 *• * X ענה♦ הש*ב נשאר♦ נותר Dp נא גלנהמילי, אסוגי ידד. &ר3ע לגדלות חושות״ האת תצא ראשונה סמלת שלשת הפעלים למד♦ ה1ךח• אלף♦ ’המלמד מדגל אותנו גלבל׳ ונופל הוראתו פעמים לנות, עלשנתדגל 3ע3ולה•" ולמדתם אותם את פניכם לדגל 3ס (3כל שעה ’ושעה תלגילו את ננינס במצותי, כלומד ’ללנלזגס, ני לא תזלמן לנס מצוה 3נל שעה, אנל תרגילו אותם תמיל 3ל3די תורה), ונן ולמלה את 3ני ישראל שימה 3פיהס(שימס נפיהס הוא פילוש מה שאמר מחלה ולמלה את 3ני ישראל, גלומר, שירגיל אותם פקריאתה, עד שילעוה על פה; נילנךכנמנה השירה, נלי שלא תשתנה מהמון העם, ני גם הס ילעוה" אן> על פי שאינם עוסקים פתורה. נענול היותה נדרן שירה, וישוררוה נפיהם תמיד, ולא ישנחוה, ננתו3 ני לא תשנה מפי זרעו; ני גם שאר נל התודה לא נשנמה ולא תשמנוז חס ושלום. לק עעס הנתוב כי שאר נל התודה אפשל לה שתעמוד 3קלן זוית, ולא ידעוה דונם של ישראל על פה, אנל השילה לא תשנה מפינו, ני ט3ע השירים להיות נזכרים), וכן ללמד 3ני יהודה קשת (להרגילם), מלמד ידי למלתמה, מצות אנשים מלומדה (שעושים עושה מפני המנהג), פרא למול מל3ר, ואת למלת אותם עליך, ונן אלמדה פושעים דרנין אי אפשל שיונן אס לא נבדיל נין הלמודוההודאה, שהד הפושעיולע רנונו וממנויןלמרוד 3ו, ואיננו צריך להוראה, ני 3יל למה יפשע; לק פירוש הנתו3: ארגיל פושעים ללכת נדרכיך• ׳ תמורה אומר נלנד, ולפעמים גס נן לא יאמר לנר יק יראה, ונגזר לשון הוווז מן חואת, ולפינך לאינא ני אס נהפעיל, להורות לפניו