Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 138]

»» (, 137 ) *& זה• נולל מקום גדול. ולא יפלט מלק המקום 3צמצי0> ונאמו על נל מעיר וכיוצא נזה (qua) (אשד נתן לי אלהים גזה (נאק הזאת)" גלש יגלש אמנם מזה. גדל מזה וגדר מזה. ננה לי נזה שגעה מזנחוח, עלו זה 3נגנ), וכן ויאמר דוד לאחימלך ואין יש פה מיזע ידן חנית או חר3 והוא השיגו לא 3ל3דשאין פהמלג אנל אין אחרת זולתה נזה. אולי ננל העיר לא היתה חל3 כה איננו המקום שהמלנל עומד נו, אך הוא קרו3 אליו: והנה ענין כה קלו3 לעניןשס, לק כי שם יודה מקום לחוק יותר מן המדנל/ מאשל יודה כה (שים כה נגד אחי ואחיך , נלכה עד כה. כזלן יום נס ונדלך יום כה) אנה ואנה יורה למרחוק יותר ממה שיורה נר. וכה (ויפן כה וכה ויוא כי אין איש(קרונ לשם שיוכל לראותו) ולא מצא משם אנה ואנה (חון לירושלס). לא הלן־ ענדו אנה ואנה׳ מחון לעיר, ועתה יונן מה שנמוג: ויסודו שם ויאמרו לו מי הניאן הלום ומה אמה עושה נזה׳ ומה לך פה; וזה פתרונו: תחלה שאלוהו מי הניאו לאותה טונה. כאמור למעלה; אחל נן שאלוהו מה מעשהו נאומה העיד׳ ועוד מה לו ננית ההוא, ולמה יש3 נו דוקא־ ועתה מדע מפני מה נלעס אל השרים הראשונים, אשר שלח לונלק; אמר: לינו פה הלילה, ואל השניים אמר: שנו נא נזה גם אתם הלילה, ולא אמד להם פה; וטעם הדנל ני הראשונים נניתו ישנו׳ אנל השניים שהיו לניס ונכנדיס, ולא היה לנלעס נית דירה לכלם, ישנו נאותה העיר, ולא ננימו: לפיכך נפעם הראשונה נמוג פה. ונשניה נזה וזאת שלישית הנדלה נין שתי מלות הטעם, הלא כנה על כן•?1כן, והא לך ידידי החלוק אשר מצאתי נין זו לזו י על כן נאמר על זמן ענל או גינוני, לכן יאמר על זמן עתיד או צווי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה, על כן ברך ה' את יום השנת, על כן לא מניו את אדמתם, על כן נאה אלינו הצרה הזאת׳ על כן אמרתי לגני ישראל, על כן לא היה ללוי, על נן נדנך אלהיס לעולם, על כן יצאתי לקראמך, על כן מרה אף ה' נעמו ויט ידו עליו ויכהו, על כן קדמתי לנרוח תלשישה; כל אלה לשון ענל ׳ על כן הוא נותן לכם ניוס הששי למסיומיס, על כן אנני מצוך לאמי, על כן אנכי מצרך אתהדנד הזה היוס i כל אלה לשין גינוני ־ לנן ישכב עמך הלילה, לנן לא תניאו את נני ישראל, לכן כאכול קש לשון קש ומשש לכנה ירפה שרשם נמק יהיה, לכן נאלצם משנה יירשו, לכן ידע עמי שמי לכן ניוס ההוא, לכן ימנה