Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 126]

5x (!25 ) H3 משדל לני והותרה נזה השאלה השניעית מן השאלות והחקירות לשל ערגתי לפניך נאגרת אחות/ הלא היא מה נין נפעל להסעל, כי נאמת אין המלות האלה ני אם פעל ׳ והשאלה חוזרת וננלעת נשאלה השמית < הלא היא מה נין נפעל לפעל * DNN מצאתי רניעית, ני נשרשיס נחיעי״ןיו׳יד / זמן עתילמננין הקל מתדמה בצורתי לזמן עתיד מננין הפעיל/ נמו יאק, יגיל/ ילין. יזיד׳ יחיל׳ יניל, ילין, ימיש, יצק׳ יקיא׳ ירי3, ידיד, ישיח/ ישים, ישיר, ישיש, ישית׳ נל אלה מן הקל ודומים להפעיל, ויש מהם שלפעמים הס נאמת מן ההפעיל, בלי שתשתנה צורתם כלל, נמו לא ימיש מתוך האהל היא פעל עומד וננין הקל, לא תמישו משם צוארותינס פעל יוצא וננין הפעיל• ומפני שהיה הקל נשרשיס האלה דומה אל ההפעיל׳ נמשכו מזה מדקדקים לניס למשוב שנל המלות האלה אשר הנאתי הנה אינן מננין הקל נמו שיודה עליהן המכין / אלא מהן כלן ננין הפעיל 5 והוא גטול גמור, ני מי לא יראה שאין ענין ני ♦דין ה' עמו שיצוה לאחרים שיעשו דיכם, ואין עכין נערם תחיל יללה שתגרום חנלים לאחרים, ולא ענק אז ישיר משה ובכי ישראל שצוו אל אחרים שיאמרו שיר, ונן ננלם; מלנד ני הנה מצאנו גיל יגיל, דין לפניו, ליני הלילה, רינואלמנה, וסולני על דדך שיחו, ושימו עליהן קטדת, שירו לה׳ כל האת׳ שישי ושמחי, שיתו לננס לחילה, כל אלה נלאה״א, ואיך יהיו הפעיל, והיכן מצינו ה״א הננין מסיה נדאש התנה? — ואולם אם גלולי המדקדקים ננשלו נדנד הזה וחשנו ננין הפעיל מה שאינו אלא קל, הנה נעיני לא ימלא אס נס רנים מנני ישראל מאז נימי קדם נשנתס על אדמתם טעו גס הס נזה, וחשנו הקל נשדשיס האלה הפעיל, ונמשך להם מזה שהוציאו מפיהם מלות בלתי מדוקדקות כגון מן יקיא שהוא קל ודומה להפעיל אמרו והקיאותו נהי׳א ההפעיל, ומן יניל אמרו להניל, ומן יריג אמרו מדיניו נמ״ס ההפעיל, ומן יזיל אמרו הזילו(נמקוס זדו האמור נתודה) ומן ישים אמרו משים נמ״ם ההפעיל; וגל אלה לדעתי מלות זרות ונלתי מדוקדקות, אשד נשחתו נפי ההמון, וכשבאו נעלי נתני הקדש לנתוג ספריהם, נמשנו נמלות האלה אחרי הלשון המורגל נעם, ני נעניני הלשין אין לך אלא מנהג שבימיך, נידוע(עם ני ננל זאת לא תמצא גם אחת מהמלות האלה נדנליס הנאמדים נננואה) * והנה אין לנו לבקש הפרש וחילוק הוראה נין נאשר קאה את הגוי ונין והקיאותו, כי אין והקיאותו מלה מדוקדקת ועוד,•שתי מלות מצאתי מן הפרשים האלה נחי עי״ן יו״ד, שנשחת מלאיהן, הלא הנה נינותי נספרים, מלוע אליו רינות