Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 125]

4 ) *SSגו ) 4<S העני <סעל והעתיד לומה גאלו הוא קל; ונן על יקום גוי אויגיו הוא רומה לקל, והלעת נותנת שהוא נפעל, ני ענינו על ינקם גוי מאויניו (ואיננו נמו ני לס ענליו יקום); ונן לא תקום אין הוראתו הוראת הקל דק הוראח הנפעל; ונן ונוגליס יסייד ממנה ענינו נענין ונסחתס מעל גאלמה, אף על פי שמלת יסחו לומה׳ למלת יפלו פהיא מננין הקל; וקולא ידח ממנו נלח, גרח הוא נפעל וידח דומה לקל, והלין נותן שיהיה גס הוא נפעל, נמו שהוראתו היא נאמת הודאת הנפעל; ונן שפתים ישק אין ענינו אלא קנלת הפעולה והנה ננל אלה לני אומר לי גי אזי על פי שהמדקדקים גזרו אומר שאי? דגש אחל עושה שתישלימיות, להורות על הננין וגס עלפ״א הפעל יחדו, ושעל נן אי אפשל למלת ויגש ורעותיה שתהיינה מננין נפעל ני אס מן הקל, הנה ראוי לנטות יומר אחלי השנל והסנלא, ולהניח זרות נמשפטי הדקדוק׳ ולומר שלפעמים יסבול נעל הלשון שתחסר אות אחת נלי שיהיה שם סימן מודה על העדרה (מה שננל מצאנו נמהו, נמו גש גע, שאין שם דגש חזק להורות על חסרון הנו״ן), ממה שנאמר שיהיה שפתים ישקלשון פועל ולא לשון נפעל כמושטנע הענין מחייג, וניוצא נניטוליס האלה ועל פי הלנדיס האלה לא ניגע לריק לנקש מלוק הולאה נין ויגש לנגש, ונן נשאל מלות אשר הזנדתי, והיה זה שלום וזאת שלישית מצאתי קצת מלות נתמונת ננין הפעל ׳ נלי שימצא נשדשים ההם הפעיל נלל, ונלי שיצדק נלל נמלות ההן ענין הודאת ההפעל; «מ יואר, ירד, יוחל, יוחן, יויחקזי, יפה, עזן׳.יתץ;ותתש, \_קח ןל!ם יישר■ והנה מה טעס שיהיה תנור ונירים יתן מן ההפעל? ומה איכפת לו להק״נה אס יתון נעל הנית את תנורו בידיו או יצוה לאחר שיתצנו? וכן היוסל ארן ניוס אחד אין ספק שהוא נגזר מן מחוללן נפיעל׳ ולא מן ויהי ני החל האלם נהפעיל; ונן יוחן רשע לא נגזר אלא מן מחונן, ואין הענין גלל שהאל יגרום לאחרים שיחוננוהו, ני אם שהוא עצמו יחוננהו והנה אף כאן לני אומר לי, כי אין נל אלה אלא פעל גמור, לא הפעל כלל, ואף על פי שאין דרך הפעל לנא נמסלון אות, נענור הנדח הדגש לסימן הננין, ואין דגש ארד עושה שתי שליחיות, הנה מי יאמר לנעל הלשון מה תעשה, ונפשו אותה ויעש? והנה יואר הוא פעל נגזר מן הפיעל במים סמארריס, יזיר מן ומתנל ינדוהו, W מן מחוללו, ׳וחן מן ממונן׳ יוחקו ען מחוקק, יבת מן ונתתוחלנותס, יקח נמו ני ממנה לקחת, יחץ מן ונתצתס את מזנחותם׳ יושר מן משלל