Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 121]

( 130 ) *e מן היין נקרא חוטא/ המצער עצמו מנל דגל על אח« נמה וכמה! ורבה מזאת׳ הנה המלך החכם עצמו נאחד ממשליו הנחמדים הוא יורה כמה יתעה מני דלך האמת איש אשל יבקש לבטל ולהשבית מל3 בגי אלם התאוות הנטועות בלב איש איש מהם מלרה ומבטן, ויחתול להשיב קהל בני אלס אשד לעותס שונות זו מזו וזו לחוקר מזו, על ,תהיינה דעות כלס שוות ולבם לב אמד; וכי׳ נהפךמזה, לאו׳ ומחוייב הלבד, ומועיל וטוב וישר הוא■ להשאיר באיש ואיש תאוותו המושלת גו, ולהתנהל בלמוד איש ואיש על פי תכונתו אשר נוצר בה, ולא לעמול לדק להתנגד אליה ולהחליפה נאמרת• אמר: חנוך לנער על פי לרכז גס כי יזקין לא יסור ממנה* לאה זה דבל הוא מלא חכמה וכליל יופי! שוא לכם יאמר החנם, שוא לנם העמלים והמשתדלים לנטוע נלבב הילד דעות ונטיות המתנגדות לאשל ניטעו בו בתולדתו; מגילו ני תצליחו, תשמחו ני תעשו פרי; אך הבל נילתנס ׳ ועל ארגיעה שמחתכם *« עוד מעט ויגדל הנער, וכללמוליכס כחלום יעופו: ני יזקין י שור ממנה• הלא זאת תעשו: לאט לנער ולתכונתו תתנסלו, ותאוותיו ונטיותיו אל הטוב ואל הישר תנהגו• חנוך לנער על פי דרכו* או אז ׳ אם תעשון בזאת, אס תנהגו תנונת הילל, אם על פי לרנה ,תלכו, ולא בה תלחמו, ולא אותה באינה מהדופו; אז תצליחו במעשה ידיכם׳ ויגיע נפינם ברוך •היה: והיה ני יגדל הנעל תורת ילדותו לא ינאן, וחנמת למודינס לא יטוש: נס ני יזקין לא יסור ממנה" לסוף דבל׳ גבירי הנכבדים, דגנו נא ולאו חכמת חנתינו זנדונס לברנה׳ איך בשתים מלות ׳ בשתים מלות בלבד הורונו משפט התאוות, והמנהג הראוי לנהוג עמהן• משל משלו החכמים ההמה ברוחב לבם, לאמר ני המאורות הגדולים אשר היו לפנים בישראל, אשד נשם אנשי כנסת הגדולה נקראו, השיגו בתפלתם מאת האלהיס אשל התהלנו לפניו, להנתן נידם היצר הרע ׳ וימהרו האנשים ויאסרוהו בנחושתיס ויניחוהו במשמר, לבלתי יוסיף עוד לבלע ולהשחית על פני תבל אין, ואולם אחלי אשל נסו גס ראו הרעות הנמשכות מזה באדם ובבהמה, נועצו יחדו לשוב ולשלמו לנפשו חפשי׳ אפס ני בטלס יוציאוהו ממאסרו נקרו ראשונה את עיניו: נ ח ל ו נ ה ו ל ע י נ י ה ומה יקר׳ ומה עמוק המשל הזה 1 נטול התאוות» זאסירתן בנחושתיס׳ בלי תעצומה נח הזרוע, ולא תעשינה ידיהןגבורה« רעות אץ תנלית להןיוליד: אך עולות הנה׳ ולא מינים להנה; ולרועה ומנהל אשר בהשכל ינהגס הנה צריכות•