Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 122]

©י♦ נ 13 ) ♦«5 הלא נגד עיגינס / אלופים מקשיניס, השמש הגדול אשל מל אגלחו ישא קינה המאמר אשל פתחתי גו• אוי לכו על שגרנו, יצעק החנם; אוי לנו על אנלתנו! חגל על שמש גדול שאנד מן ה ע ולס! הנמש, אשר הוא רמז אל היצר הרע ואל תאוות ל3 גני אדם, כמה טונות וכמה תועלות גדולות וננגדות יניא על־נו, לו ידענו לנהלו גחנמה וגתנונה• אן כסילות האדם וחטאתו׳ המשמשת גו נדידעקש, היא אשל תשיגהו לא מועיל אלינו, אך מזיק וחוגל לנלע ולהשחית• ואולם, גכילי היקרים ׳ ומה טעם לשני הנחשים הטונים האלה אשר הגיא החנם גמשלו? ולמה לא נחש אחל גלצד? ראו דגר גדול לגל אלינו השלם הזה נחידתו הנמלצת• הלא ילעתס, גנירי מלגרי הנשר הגדול, הרמ״גס ז״ל׳ ני דרך האמת ומך החכמים היא הממוצעת נין שתי הקצוות, אשל 6מיהן רע{ וגלגל נעים זמירות דומי: Yirtus cst medium vttiorum , et utrinque reductuin והקצוות האלה המגונות זה שמן אשר יקרא להן, האחת תוספת והשנית חסרון. ונגר הורנו נשיא אלהיס זה, לגנו משה, ני הנטייה לפעמים מן הדרך הממוצעת אל אמת משתי הקצוות, אס כנגד הקצה הראשון ואס כנכד הקצה האחרון, היא דרך החסידים, העושים לפנים ממשורת הדין לרנה מזאת ׳ יש נם נן דעות שאסור לו לאלם לנהוג נהן נגינונית אך יתרחק מן הקצה האחד על הקצה האחר׳ נמשפט גגאוה וגחרון אף׳ אשר טוב לאדם להדחיק נפשו מהן עד קצה החסרון; ולעתים תהי גס נן להפך׳ אשר לא יצדק אדה כי אם גלגשו גאוה וגאון, ונעטותו מעיל קנאה ונקם, רנן גשאר הקצוות; והעלים הנאמנים על הדגריס האלה רגיס, ואירא׳ גנייי, מהלאותנם אס אערנם לפנינס אחל לאחד אפס אנלה לגדי ואומר ני צפון ודרום ׳ הנקראים נס נן סמאל וימין, יפה ילמזו לשתי הקצוות אשר דרך האמת הולנת גתונם י כ ל אמד ואחד היו מזדמנים לו שני נמשים טונים, אמל החנס, והמה התאוות הנוטות לאחת מן הקצוות; אחד משגרו לצפון׳ הוא צד שמאל, והוא קצה החסדון: שמה ישלח השכל, לפי המקום ולפיהזמן, את הנחש ותאוותיו, נענין לא תקום ולא מטור, לא תחמוד, והייתי שפל; ואתל משגלו לדלום, הוא צל ימין, והוא קצה התוספת: גס שמה ישלח השכל, דגל נעמו, את עגלו אתהנמש, נענין לא מגורו מפני איש, ולא תחוס עינך, הלא אס קטון אתה נעיניך, ויגגה לנו גדלני ה'• ואחרי סזנריס והאמת האלה, שמעוני אמי ועמי: אלמי גפנה לעזרה, להדריכנו