Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 120]

»4 ( 119 ) i& ילידיף איידי הטו5 לו ולגרויזמנל אשר יויקהו T ולו היה משפט האלם ל3נזל ולהש3ית מעליו את ילד לכנו, לבלתי * יתוש עול להנאתו ולתועלתו, ולבלתי ילעעול כין טו3 ללע, הלא שוא ול3ד נז3 יהיו ל3לי התודה האלה * 1לא זו 3ל73, אן נל איש ישדאל הנאמן 33דימו, אם את עצמו לא יאה3 גם את דעהו לא יונל לאסו3 , ו3טול ה־צל ותאוותיו יסיל מל3 האיש החסיד החסד והצדקה, החמלה והדתמיס, ואה3ת לדען נמוך אמדה תודה; והנה האיש אשל לא יאה3 את נפשו היתחיי3 לאהון את דעהו? ואשד לא ינא3 3מנאו3 3שדו, היצר לו 3צלת שארו? ועוד גדולהמזאת, איש אשל יבעל מעליו יצרו/ גסלאתאלהיו לאיאה3י שמעו נא דבלי חכמינו: ואה3מ את ה' אלה י ך 3נלל33ך, 3שני י צ ל י ך < יילד הטו3 ו 3 י צ ר הרען והנה איש חסר תאוות, נקי מאה3ת עצמו, וטבול מיצל הרע « לא יאה3 את ה' בכל לככוי ועמה הואילו ושמעו נא את אשל נת3 על המאמל הזה גבי חנם, המקכן ספל עין יעק3, וזה לשונו: " וכוונת התנא 3מה שפירש בכל "ל33ך כשני יצריך, שאזהלת הכתו3 היא לומר שיכניע יצר הרע לאבנתו ווימכדך, אכל לא יסגף עצמו ל3טל יצל הרע לגמרי, אלא יהיו שניהם ,,מחו3ריס, ויעשה מהעקלעקר ומהטפלטפל• ולנוונה זאת דדש ד3♦ "יוסי הגלילי צדיקים יצר טו3 שופטן, דוצה לומר שהוא שופט כל נחות »הגוף'/ אכל לא להמיתן לגמרי, אלא כל תאוות הנכללות כלשון יצר הן "הנה נעכדיס נננעין אל מצות השופט שהוא היצל הטוב« והדשעיס #יהפך, שאדון הכית הוא יצל הלע, ואס לפעמים הולניס נדרך יצל »הטוב, הוא כמקלס, להשלים לצוןהגוף, כמעשה הצכועיס, וכיוצאכזה,' היות התאוות רצויות להנהגה ישרה ולא לכלה ונחלצה, שפתי חנמינו ילוד מללו, כמאמרם היקר מפז ן יצל תינוק ואשה תהא שמאל לוחה וימין מקדכת• זס תחת אשר יחשו3 להיות לרצון לפני ה׳ האיש העונד שארו, אשל ישגעון חסידותו ימנע את לכו מכל שמחה ומנל תענוג זך וטהור, אשל כאהכתו וכחמלתו נטע כנו היוצר הרחמן התשוקה אליו, יהיה, הפך מזה, האיש ההוא רע בעיני ה' וצריך לכפלה, הלא המה אשל כשפה ירודה יורונו יאמלו לנו על המקרא אשד שמתי פתח לדברי, וזה לשונם: «ה תלמיד לומר ונפר עליו מאשר חטא על הנפש? וני יאיזה נפש חטא זה? אלא מפני שציער עצמו מן היין יקרא חוטא, וקל וחומל׳ ומה זה שלא ציער עצמו אלא מ!