Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 113]

( 111 ) «2 נפשי, בהעלותי על לבבי ימי עניי ועמלי, בימי ראותי יולדתי אשר אהבתי במכאוב על משננה, ינל בשלה מרואי, שואגת מנהמת לבס , ואני קרוא לה בכל עת לקבל באגנות דם נאלח אשר נדלףטודד מפיה תקיא, בבקר אומר מי יתן עלב ובערב אומי מי יתן בקר מפחל לבבי אשד אפחד וממלאה עיני אשר אראה: זה דאבון 1 וזה יגון!אשריך יליליאשד לא ילעתו! הטה אזנך ילילי ושמע, פקח עיניך אח׳ ודאה/■ ואל תתן נפשך היקרה ביל היגון לבה חזק והתחזק ידידי! חזק ויאמן לבך, וקוה אלה׳• חזק ואמן מאל ידידי להרבות עצמה ולהוסיף אומן לאביך הזקן ולרעיתך המבכירה אשר למה ילאו פניך רעים/ וכשלו ונפלו• התנחם ידידי מעצבך ומרגזך, התנחם ביונתך אשל נתן לך באלהים ני היא חלקך וגורלך, מה עוב חלקך! ומה נעים גורלך! התנחם בבתך אשר ילדה לך, אשל תהיה אצלך אמון ושעשועים יום יום, תחת אבותיך יהיו בניך; והתנחם באוהב דבק מאס הנאמן בבריתו וקייס באהבתו ♦י4'4,44 ■4+<• <• <״4 ■4♦<■ •44,44״4<4'״4 ■4 •4 •44• ■4 •4 •4 •4 •4 •4<■ •4 •4 •4 •4 •4 •4 •4 •4 דרוש לנער המשלים שלש עשרה שנה. הלא נה דבריך, ילידי אשל אהבתי, ני נפשך הטובעת ביון היגון שואלת ממני לעת עתה לא חקירות עמוקות׳ ני לא תוכל שאתן, ני אס מליצות נעימות לתהלה ולתפארת ׳ משיגות נפש ומאירות עינים, מתוקות לחיך ונחמדות להשכיל, אולי ינוח לך מעצבך ומרגזך וממורת רוחך אשל קשתה ואני, כי כל ישעי ונל חפצי לשרתך, ולעשות הטוב בעיניך, האתן שנת לעיני ומרפה לרוחי, עד אשלם לך את נשיי אשל הטלת עלי? על כן חשתי ולא התמהמהתי, ואחפש נל גנזני, ואפתח את כל שקי, ולא מצאתי בידי כלי חמדה אשל לא ידעתו, ולא נפת מתוק אשר לא טעמתו, ויתחמן לבני׳ ותשורה אין להניא, עד אשר נפקחו עיני, והכה מגלה לפני וכתוב עליה דרוש אשד נתנתי אחלי נסעך מממדי, לנער תלמידי, ביום בואו בקהל אנשים, והוא כתוב בשפה נכריה ומתורגם בלשון קלושים, והמליצה איננה נמנזה, והענינים יקדים, לא נראו עד סיום בארן העברים , ואמהר ואקח מן הנא בידי, מנחה לידידי, אולי תהיה