Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 112]

3m ( ui ) k2 במלאכתו׳ ע7 תכלית עבודתו אשד בעבודה שולח 3אדן, והוא יגע ולפה ’דיס, 3יוס שיזועו שומרי ה3ית / והתעותו אנשי החיל > והוא עולנו מחזיק בחריצותו׳ לא ידע מנוח; הלא ימומנו עושהו, וירא אלסיסאת גל אשר עשה והנה טוב מאד המות/ אשד ממאסר העמדה למנוחות שאננות יוציאסו, גאולה תהיה לו וביובל יצא במתים חפשי; ולמה יתמהמה עוד ל ומה יתרון לו בי יבא בגבורות? והוא אינני עוד בנחו ובגבורתו׳ וחריצותו אשד לא סרה מעליו מורת דוח תהיה לו, תאלצהו לעשות מעשהו כתמול שלשום ׳ ואמין לנו וברכיו כושלות, ועודנו עומד בעיס רוחו וידיו נחשלות; ולו חיה עוד אלף שנים, הלא כל ימיו מכאובים ו:עס הדנה, ואולם יחיו ויאריכו ימים האנשים הנדסיס הקופאים על שמריהם/ וסרוחים על ערשותס, אשל כמעשיהם בבחרותס נן מעשיהם בזקנותם, יושבי קרנות, משקיפיחלונות/ מאריכישלחנות׳ אוהביאשישות, דורשי ח־שות; ולמה ימותו? ומימיהם לא חיו• ועתה האשה היקרה הלקוחה היום מעל ראשך, מה לה לעשות עוד ולא עשתה, ומה לה לראות עוד ולא ראתה? בנים ובנות גדלה ורוממה ׳ בנותיה שלחה החוצה, ואילת אהבים הביאה אל ביתה, אשר לא נופלת היא ממנה למן ולחסל ולרחמים, לרוח חכמה ונינה רוח עצה וגבולה רוח דעת וידאת ה', גס התמהמהה ותשב עמה בבית ימים ושנים׳ לנהל בעקבותיה את כלתה אשד אהנתה׳ להוסיף לקח על לקחה ושנח על שבאה, ממנה תראה וכן תעשה; ונבל הנה ילדה מלכה גס היא על ברכיה בת להקים שמה בדוד אחד: ומה תתמהמה עוד באון הלזו, הנשמה הקדושה? הלא טו3 לה ני תפלוש כנפיה, ושגה אל בית אניה כנעוריה ׳ מלחם אביה תאכל שנד פעולתה פלי מעלליה יאולם אראה פניך ידיד נפשי ועודם זועפים, ועודך נאנח בשנרון מתנים ובמרידות, לאמד: אס ה' אתל ויהי׳ ומפי עליון לא תצאדעה, למה היה דבר המלך נחון? כינפתאוס היההידבר• חדל נא ידידי חדל ׳ חדל נא מזעוק ומסתמדמל על החסד אשר עשה האלהיס עם יולדתך ועמך המקנא אתה לאמך ׳ ני לא שפו עצמותיה על ערש לוי שנים שלשה ירחים, ותלקח השמימה נאחד הקדושים אשר לא טעמו טעם מות? או אם רע בעיניך ׳ ני לא נתן ה לך לב רגז מיום ליום ומחדש לחדש נין התקוה והדאנה, או ני לא האדיב את נפשך ימים* על ימים לראות ברעתה באפס תקוה? אוי נא לי! ידידי, אוי נא_לי 4 ני נסיתיו: הלא זה דאבון נפש, וזו לבדה התוגה אשי אין לה פוגה ׳ סכדעדו מעי מלי דברי בה, זכור תזכור ותשוח עלי נפשי