Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 94]

SH ( 93 ) ואיך יחמו? אבל אס יעידו שאתה חייב מנה לאדם שהיה באמת נושה בך, אלא שפועהו, הלא יקל.לך להנזיגס על ידי שטר או עדי פרעון דיחלוף התשיעי בדברות הראשונות נאמד לא תמעד, ונאחדונות לא תחמול ולא תתאוה החלוף הזה יובן על פי ההבדלה אשר הקדמתי להביא לפניך באגרתי הקודמת; שי הנה בדברות הראשונות הוצרך לומר לא תחמל, ללמדנו שאין האיסור רק בדבר שאין בעליומציס להוציאו מתמת ידם; ואמר שכבר הודיענו העקר הגדול הזה בדברות הראשונות, חזרוהוליענו באחרונות שאין האיסור רק על המתאוה, והוא בכוונה ובלצון, ולא מפני צורן טבעי־ אבל האשה׳ אפילו במשנה תורה לא אמר בה לא תתאוה, אלא לא תחמד; והטעם ני חמלת נשים אין אדם מביאה בלבו במונה וברצון, דק בהרף עין פתאום תפלח נבלו: ואס תאמר: ואיך אסר הנתוב תאוה שהיא נאה בלב האדס בעלנרחו? אסר אותה נדי שירחיק אלם עצמו מנל הדברים המביאים אותה, ני יזה באמת גיד כל אד0 ואס תאמר: אס כן למה לא אסר גם בשאר חפצים את התאוה הנאה •מאליה, הואיל וים ניד כל אדס להתרחק מן הסבות המביאות אומה? התשובה, ני אין להחמיר בחמלת שאר מפצים, ני ממלת שאד חפצים יש לה מקנה , נ* החומל בית דעהו יוכל לבנות לו בית נמהו, והחומל שורו וחמורו של חברו ימצא דוגמתם לאלפים 5 אבל חמלת נשים אין לה תקנה החלוף העשירי בראשונות הזניל תחלה לא תחמל בית רעך/ ואחד נן לא תחמד אשת דעך; ונאמדונות תחלה אשת רעך, ואחר נן בית רעך י. וזה פשוט, ני בהיותם במדבר היו עומדים תחת אהלים וסכות, ולא היה להם בתים, זולתי לעשירים שנהם, נקרח וחבריו (שנאמר בהם ותבלע אותם ואת בתיהם), לפיכך היו חומדים הבית יותר מהאשה: ונהפך, בבואם אל האדן, אשר ימצאו בפיס מלאים נל טוב אשר לא בנו, וישמן ישורון, יחמדו האשס ■ותר מהבית החלוף האחד עשר מלת שדהו שנוספה במשנה תודה; והדבר פשוט, ני במדבר לא היה להם שדה, על נן לא הוצרך לפרט אותו נדנדות הראשונות, וגבר נכלל בכל אשר לדעך החלוף השנים עשר ־ בדברות הראשונות ושורו וחמורו■׳ ובאחרונות שורו בלא וי״ו והטעם, כי המלות המחוברות נוי'ו הלי הן *יעלות אל המלה הקודמת אשל אין בה וי׳ו, והיא העקל, והעושה רושם בשומע יומר מרעותיה הנטפלות אליה; ולפינך נשבא להוסין> באחרונות מלת שדהו, לא נתן גס וי״ו, כדי שהמלה הזאת המחודשת שלא נאמדה בראשונות, מעשה רושם גדול באזני הקהל: ונשם שאמר שדהו בלאוי׳ו, נך