Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 93]

g>t ( 91 ) *© יום אמי יציאת מצרים, ני אז׳ כשהיו ישראל שובתים ביום השנת, אין ספק ני מעצמם היו זונר־סימ׳ הדעה׳ והיו מנדנים מי שנתן להם מנוסה: לא נן מקן ארבעים שנה ׳ וסמוך ל3יאתס לאדן ז3ת חל3 וד3ש, אז הוצרך לפרש להם ׳ ני טעם השביתה 3נלל היא למען כזכור יציאת מצרים: וקרוב לזה נתב גם נן הרב המורה בחלק 3' פיק ל״א ומה שנאמר 3אחדונות למען ינוס עבדך ואמתך ימוד" הוא חוזר אל האמור לפניו לא תעשהנל מלאנה אתה ונו׳ ושורך וחמורך ונל בהמתך; ואמר ני שניתת הבהמה היא נדי שיניחו העבדים, ני לא ינוח העגל אם לא תש3ות הנהמה* מפני שאי אפשר לנהמה שתעשה מלאכה אם אין אדם עומד עליה להנהיגה} ומנוחת העבד נדי שיזנוד גס הוא יציאת מצרים, ולא היה מקום לדבר זה 73נדות הראשונות, נ׳ לא הזניר 3הן נלל ענין זכר יציאת מצרים החלוף השביע* 3לבדות הראשונות כנד את אביך ואת אמך למען יאדינון ימיך על האדמה אשר הי אלהיך נותן לך׳ ובאחרונות הוסיף נאשר צוך ה' אלהיך, ועוד הוסיף ולמען ייטב לך; וטעם ה37ד פשוט מאד• ני בעוד ישראל אונליס המן׳ והס מתפרנסים שלא בצער* אין ספק ני בכל לבס היו מנ3דיס את אביהם ואת אמס, אשר הביאום לאוד העולם, להתענג בחיים נעימים; אבל אחרי נואם אל האדן, שמא יאמר אדם מישראל: ומה לי לנגד את אבי ואת אמי? ומה החסד אשר הטינו עמי? האס אחזיק להם טובה על אשר הביאוני אל חיי צעד אלה, לאנול פת לחם בזעת אפי? לפיכך הוסיף נאשר צוך ה' אלהיך, כלומר, גזרת מלך היא / אין לך רשות להרהר אחריה * ואס תאמר; ומה יהיה שנדי? ומה לי באריכות ימים , אחרי שאני קץ בחיי * עד שאינני מחזיק עונה לאבי ואמי יולדי? לפינך הוסיף ולמען ייט3 לך• החלוף> השמיני בראשונות לא תענה ברעך עד שקר, ונאחרונות עד שוא• וזה יתבאר על פי ההבדלה אשר הקדמתי לערוך לפניך׳ נ׳ הנה בדברות הראשונות נאמד לא יתענה ברעך עד שקר, ואין צריך לומר עד שוא שהוא קשה מפקד אבל באחרונות שנאמרו אחד שכבר נאמר דין עדים זוממין, לא הוצרך להזהיר על עדות שקר כי מה שאיננו שוא גמור אבל יש לו אמתלא וסמונין, הוא מן הדברים שיקל לדיין להוציא בהם המשפט לאמתו ולהזים אותם, ומסתמא ייראו העדים מהעידעדות נזאת} פן י יעשה להם נאשר זממו לעשות לאחיהם; אבל הוצרך להזהיר, מל עדות שוא, ני מה שהוא שוא גמור יקשה מאד אל השופט להנירו* ולא ייראו העדים שמא יוזמו־ הגע בעצמך שינאו שנים לביתדין׳ ויענו בך שאתה חייב מנה לאדם שלא דאית אותו ולא ידעתו מימיך: במהתנזינם ואיך