Mannheim
Compact Memory

Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 92]

Scan of the page
Image: UB Frankfurt, Visual Library (IIIF)
Journal
Bikkūrē hā-'ittīm
Volume
1827 - תקפ״ח
Date
1827-01-01
Page
[Seite 92] (sequence 92)
Language
Hebrew, German
Belongs to
journal volume
OCR quality
53% known words query
IRI
…/4782723-4784499--1868-4784592
Visual Library
page viewer of the UB Frankfurt

No entity mentions on this page.

OCR text

3* 90) *23 החלוף הרביעי־ נאשר צוך ה' אלהיך/ האמור נמנין השנת צדנרות האחרונות לצדן; והיה טעמו ני נעול ישראל אוכלים המן. ילא היו מתפרנסים ציגיע כפיהם ונזעת אפיהם, אין ספק ני לאהיתס שציתתס ציום הפצת לצורך גופם, אלא לשס מצוה: אצל מענשו שיצאו ויירשו אדן, ופד יגיעם יאכלו " הלא קדוצ ה7צר שישצתו ציוס השצת להנאת עצמם, לא זולת: לפיכך הוצרך להזכירםשישצתו צו כאשרצונו הי אלהינו׳ לא לתכליתאחרת• החלוף החמישי־ צספר שמות «תוצלא תעשה כל מלאכה, עצ7ך ואמתך וצהמתך׳ וצמשנה תורהועצרך ואמתך ושורך וחמורך וכלצהמחך־ והנה צהרסיני/ כשלא היתה להסאדמהלעצול/ לא הוצרך להזכיר צפדגו השור והחמור, ונסתפק צאמרו צ7דך בלל וצהמתך; אצל צעדצותמואצ, צהיותם קמצים לצא אל הארן לעצ7ה ולשמרה׳ הזכיר השור והחמור נפרט, להיות עוצ7י האלמה משתמשים צהסמאר: ומאחר שאמר ושורך וחמורך׳ לא היה 3י7ו לומר עוד וצהמחך, ני השור והחמור שהזכיר הלא נם הסצכלל נהמה, והנה הוצרך לומר וכלנהמתו, כלומד, וגס שאד הנהמות אשר מלצד השור והחמור וטעסהוי״ו הנוספת צמשנה מורה גמלת ועצדך כן הוא לדעתי־ כשאתה אומר: אתה וצנן וצתך, עצ7ך ואמתך ונהמתך, וגרך אשד צשעדיך׳ הדצור ממתח לשלשה נתחים שוים, ואז יתכן שלא תצא וי״ו ני אס ננתח השלישי, דוגמת יששכר זצולן וצנימן; אצל כשאתה אומר: אתהוצנךוצתך׳ ועצדך ואמתך׳ ושורך וחמורך וכל נהמתך, וגרף אשד צשעדיך, הנה נתפרדה החצילה׳ ואין?ממי המאמר שויס, וכל אחד מהנתחים ראוי לוי״ו כחברו, ואין יתרון לז? על זה, ועל נן נאה וי״ו צנלאחד מהם־ החליף חששי־ הוא הגדול שננלם, והוא צענין טעם השנת׳ ני צדנרות דאשוגות היה טעמו ני ששת ימים עשה ה' וגו/ ונאחרונות וזכרת ני עצד היית צארן מצרים ויוציאך וגוי; ולכאורה אחד משני טעמים הוא לצדו עקד: ואולם צאמתשניהם נאחד טוצים, ושניהם היו צריכים להאמר, זה צצאתם ממצריים וזה נסוף האדצעיס• בי הנה מצות השנת לשני טעמים היא צריכה ־, האחד, מה טעם צונו שנשנות; והשני ׳ מה טעם נחר?יום השניעי נפרט ־ והנה נדנדות ראשונות הודיענו בטעם לצחירת יום השניעי מצין שאי הימים, ועל?ן לא אמי צהן על כן צוך ה' אלהיך לעשות את יום השצת נמו קאמר?אחרונות׳ רק אמר על נן צדך ה' את יום השנת ויקדשהו, כלומר, זה הוא טעס נחירת יום השציעי משאר ימיס אצל טעם סצווי צשציתר• שהיא זכר ליציאת מצרים, לא הוצרך לאמדו צמהןחודה, אשר סיהנאוצעיס יוס

Text as recognised by OCR (ABBYY FineReader), without corrections. Entity mentions: TagMe (2021); their positions were matched to this text again.