Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 32]

( 31 ) K2 א׳ ז׳) בנפול חלל במצרים (יחזקאל ל׳ ל׳)• אשר בכולם בג״ל *; t t נ*:*• כפיית של עי*ן הפעל רפויים ורק ג׳ מקומות מוזרים מהכלל הזה / והמה א'בתורה ונ׳ בילמי', וא״ג בעלה דאייתי מן בשמן ישראל מגל ראיות רבות האלה ב מה לאה בעל הלשון לשנות ניקוד הלמ״ל נמסד פ'נ מניקול הב, % A/ שבשניהם יבוא שוא ונלמ״ל יבוא קמ״ז גלול? נמו בגשת כגשת׳ לגשת י ג גם בנפ״י^משקל ילד, שיבוא במקור בקל בלדת כלדת/ ללדת; וזה הלין 3נע״י׳ לח וננע״ולסור, לקום ♦ ד גם ננפולים לין הזה נוהג, ויבוא כסוב׳ לסוב ♦ ונתתי עצות בנפשי למצוא עעם לזה, ולהוציא לאור משפע הלשון, ומצאתי פשר לנר בחוקי הלשון ״ אשל בעזרם ייושרו כל הרכסים לבקעה« נל גיא יכשא, וכל הל וגבעה יושפלו שמתי ליסוד מוסל שהניקול העצמי של אותיות היחש כ׳ כ׳ אצל המקור נקל ׳ הוא שוא, אך אם יתחיל המקור הפשועי בלי כ כ S ם, נשוא ׳ וני ינוקל כ׳ כ׳ נשוא יבואו שני שואים יחליו, לכן יתחלף השוא הראשון, והוא של אותיות ב׳ כ/ לתנועה כלינו, והיא תנועה קלה, ולכן יבואו נג״ל נפ״ת נעי״ן הפעל רפויים נלינם אחלי תנועה קלה׳ — אולם בבוא האות הראשונה מהמקור בלי אותיות הימצס ב' נ׳ בתנועה, נמו בחפ״ג בנפ״י ממשקל לד, ננ״עו וניצפוליס, אז בלתי צורך להחליף שו״א של ב' כי בתנועת החיליק, לכן ישאלו אז על מתכונתם הראשונה בשו״א ונל זאת איננה לק באותיות הימ6 כ׳ כ', אמנם ניחום הלמ*ד חוק הוא לבל יעבוי שהניקוד העצמי שלו הוא תנועה קענה, ולזאת שו״א שאחריו סוא נחונג״לנפ״ת שאחריו תמיל בכל תנ״ך לגושים אי? נקי' — אמנם זה בל יתנן רק אחרי הלמיל שו״א, אבל אם המקור מתחיל בתנועה נמו בחפ״ג בנפ״יבנע״ו וננפוליס, אז בלתי אפשר לנקד הלמ״ד בחיר״ק קטן, יען שלא תבוא מנועה קענה בלי נגינה רק אס אמריה נח נראה; ולכן יתחלף חירי׳ק הלמ״ל לתנועה גלולה, נאשר עינינו מאות• זאת חקדתיה כן היא, זצמה, קורא נעים שמענה, יששכר נער שלעועגער ־