Bikkūrē hā-'ittīm · 1827-01-01 · 1827 - תקפ״ח · p. [Seite 11]

&* ( 10 ) HB המולס׳ והכחשת הנסים נגד כטנע• וננ׳ז גס מספליו למדו המצוייניס נחנמינו׳ כמו דביגו סעדי' גאון׳ ול׳ שמואל גלון, ול' שלמה נן גנודל׳ ול' יצחק גן גיאות, ולדינר נחיי געל חוגת הלננות, ול' יהודה סלו* יעל הנוזלי והראנ״ע׳ והלמג״ם׳ ולנינו זלמי׳ געל המאור, והמעפקי' ממשפחה היקדה נן תנון א3 (ל' יהודה) וננו (ר' שמואל) ונבלו (לי משה) ור' יהודה אלחליזי׳ ותלמוד הרמצ״ס ר' יוסף נר' יהודה שאליו כנהג ס׳ המולה ׳ ור׳ אנלהס נן הלמנ״ס ׳ ומשפחת הקמחי המפוארה, ול' ידעי׳ הפניני׳ נהללניג׳ ול׳ מסדאי קרשקש נעל אול הי׳ ול' יוסף אלנו נעל העקרים, ול׳אנלהס נינאנ׳יו נעל דרך אמונה, והרי' עלאמה נעל העקידה׳ ול' אנלהם שלום נעל נוה שלום׳ והלמיא, ומשפחת דילמדיגא הם ד׳ אלי׳ נעל נחינת הדת ור׳ יוסף קנדיא' נעל כאלים והדמ״ל נעל צתנות השלום׳ זנל נלסלנדנה ולחיי העוה״נ• אולם ללמוד לשונות וחכמות מספלי אויה, נזה לא נחלק עוד דג אחד מלנניישדאל, ולא יחלקו ע׳יז מעולם נ*א המוניים, אשליחשנו כל העולה למעלה משנלם הגס למזיק ומשחית, כשועלים את העננים הגנוהים נמשל הנודע ומי מנה נליהדנניס אשל למדו לשונות וחכמות כי עצמו מספל, ויותר מזה ידאה המעיין• שלונ גדולי ישראל מני אז נמנו ספליהם נלשון העמיס אשר ישנו נהם׳ דור אחל לילי דניאל נמנ ספרו מפרשה ב' עד מ׳ נאדןכשדים כלשונם אח״ז גששנו עולה הגולה לירושלים ועלה עליהם אמויונס מלך סיריא וצנאיו ישנו זמן רג נאיי, החלה גם לשון סוריא להיות שלטת נאק, וננתג נה ספל נן סירא, וכל מגלת תענית׳ ונוסח נתונה (נתונות נ״א אי) וגע אשה ושטר מנילת ענל(גטין פ״ה ופיו) ופטלי מקח(נ״מ ט״ו א׳) ואגדות ענוד השנה (סנהדרין ייא אי) וצוואת שמואל הקטן (סוטה מ״ט 3') (והתלגומים על תנ״ך׳ (אך נהפדש קצת׳ שתדגוס אונקלוס קלוב יוחל לארמי ׳ ויונתן על נניאים קלו3 יותל לסורסי) וכל תלמוד ירושלמי ומדרשים, ונודע שלשון נני סודיא קלונה מאד ללשון אלמי (עיין תום׳ ניק פ׳ג א' ד״ה לשון סודיא) אך משונה מעט נמה שקנלה איזה תינות ונניניס מהיונים ודומים שנאו לארצס ונשחתות נפיהס ׳ ולו ידעו זאת נעל הערוך והמוסיף, לא יגעו לפעמים לריק למצוא איזה מלות ממדרשים ויוושלמי כתנניקס ממש בלשון יוני, לק בלשון סוליא מקורן, ושם כנר נשתנו נמו שהן לפנינו נירושלמי וזה נדור לכל מעיין ולכן נמצא גם נתדגוס יונתן על«יאים הרנה מלות יונית מטעס הנ״ל וע״ז כיון כנר י' שמואל נד נחמני נשם ד׳ יוחנן נאמרו אל יהי לשון סולשי קל נעינין* נו' (נ״ל סוף ויצא ובירושלמי פ׳יז דסוטה) ומה שאמד ד׳ יוחנן נמקוס אחל אל יתפלל אדם נלשון אומי שאין מלאני השלת נזקקין לו (סוטה ל״ג .r