Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 288]

(77) ♦O גלשון ההוא, ועם המגואל נמה שקדם שלשון המקראהוא יוחד צמומנויר נעגרי מלשון המשרה שהוא ג"נ ענרי, א״נ היה מן הדין להגיה תסלותינו מכל מינה משריית ולהביא מקראית תחתיה נמקוס שאפשר, וענ״ז לא שלח א״א נ׳י יד השגתו גס והניחם נמו שהיו דק העיד עליהם שאירם לשון מקרא, וסנה השואל צועק חמס יסער סער, יריע אף יצליח על לאלנר, 7ון י7ין חושג גווג נעושה רעה (ד) אשר עוד ראיתי שהחרם השואל הוא נמעיר ונא להבין חדשות ונצורות׳ דגלים טוניס ורמומים, משד עליהם יאמר משל הקדמוני שהחדשים אינם טוגים והטונים אירס חדשים ׳ ני הנה הוא מציג לו יל גהערה אשר לה שם גשלשה היגות תלמודיות, לדרשן כמין חותל ההדננה, ואלו הן אפילו, ניצל, מנין, הה החנם מנין מדעתו ששלש אלה המלות שתים שתים גאו, אף אלו, נאי צד, מן אין, הן אלה לגליו הטוגיס עתיקים הס, נגר נאמרו ונשנו נמוסף העלוןי דף יויד ע״ג, ודף צ״ג ע״א, ולף ק״ו ע״א, אך לא טוג היות ניקוד, מרן המ״ם גצ׳רי נמו שנקול מל ידו והוא לנר שנתחדש גזה לא שמענוהו גלמי היוס להיות המ״ם המשמשת צלויה לפני אות זולת אמיהעד, לא יקוס ולא יהיה ני ניקול הקודם ל״ל מאץ לא יחייב ענ'פ ניקוד הנמשך ולקמאימרן׳ אחלי השנות המלה מאליף לנו״ן, ואנחנו נהגנו לקרוא מרן נחירקהמ׳ם שהלאוי מן אין אלא ששינוי המנטא יסנול שינוי המנתג, והוא זנל הלמד מנללא נלנדי הרז״ה נג׳ לאותיות (ה) אחרי הדגריס והאמת האלה החרה החזיק מסח נדנת ליפג נסוגה על פי טעמת חמשה: (א) אחר שחז״ל מקנו זצתהנלנה, מסתמא אס היה זה משקלנלתיגדול בלשון לא היונוחדיס נו, (כ) דוגמא מצא לו נמקראי קודש, ביבייש קצירה (ישעי' ב,"׳), מניח לו ליצגזירן (קה(מה׳), יריוא מפני דוד (ש״י* י*יי), (ג) הדגל קדיאת הלמ״ל נצידי המקונלת גפי נל היא עזר למו, ני לא שקל נחלו אבותינו " (ד) יגיד עליו ליעו, והוא הצווי הדומה למקור׳ ואמר שנאמר הצווי שב יתנן לומד המקור ליישב׳(ה) לימה לגנות אש קטנת הנמות נלהב אש גדולה, פי המיר פליאה אמת גלולה היא אליו גענין גלנת להפריש הלה, ששורש פיש גננין הפעיל איננו מודה פירוד ני אט עקיצה נמו וכצפעוני יפריש (משלי נ״ג), והנה החנס ידמה שלהט הפליאה הגדולה יעוד עיניהנחינה על לא יוכלו לדאות זהל הפליאות הקטנות ממנה והנני אני להשיג על שאלותיוולהתיר ספקותיו נרוח משפט ונרות באר, ולא יעשו שוס רושם גלל׳ ואומד: הטענה הא׳ חלושה מאוד אשר הונח תוניח לימד תדע מהקושיא ׳ ני עליה אנו לנין ואס יש מקום למלת מסתמא, אפס מקום לשוס קושיא נש״ס ני היא תענה את הכל, על נן היה א״א נ׳י רגיל להתנות עם מתוונחיו נטלס יעלה להנהווינוח שלא יהי' מקום למלת מסתמא גווינוחס, ומורה לא יעלה ראשם מנל מאומה ני אם הנתינה השנלית אשר עדיה גאו למשפט היא תענה את הנל, אף ני ננד התיל א״א נ״י זה הספק נשפי לעמק נדנה, ני ז״ל שס