Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 287]

s* ( י!ן ) *<S נאמלם ז#ל לעולם ישגה אלם לתלמידו גליך קצרה, על כן לאה מגיחה לקצר נשרשיה ליסדסעל שנים או על שלשה אותיות לא יותר, והנה נמצאים גו שלשים חדשום אנשי ההמון (אשל לא ידעו משפע הלשון) נעלי אדנע או חמש אותיות ׳ והעל שלוג המלונעיס והמחומשים מודים על דגלים שהמון עם משתמשים נס נמו נקגוק, גלזל׳ ננעול, דרגן, דלדל׳ זלזל׳ חרמש, מרצן וזולתם, אלה וניוצא נם הם לגרים שההמון משתמשים והס קראום נשמותס מגלי גחינה נצחות ׳ ואחד שהוסכמו המרונעים נין המדנריס לא וצו נעלי המקרא לשנותם אל דלו הצחות ני לא ידעו מה הוא, והנה מזה הסוג יתכן להיות פעל אתרום שנתחדשה מההמון נימי חז״ל או קודם להם מגלי נחינה נצחות ואחר שהורגל זה הפעל נפי ההמון לא רצו חז״ל לשנותו ושנו להיות שני שרשים תלם ורום מוליס מונן אחל ונמוהו לנים נלשון * והיה ענ*פ שומה מאת חז״ל לשרוול ללך הצמות אם נחקת משפט לשון ממקרא, או כצמות לשון המשנה והיו מקפידים על השינויים שלא להרנות נגנות לנלתי הניא זדים נלשון והיו גועליס נמלנרים נלשון זר וחדש פן ישונו להיות מורגלים וירנו הזדים נלשון, מנו שהקפיד ל׳יי על ל׳ נחמן נאמרו פודתא דגונדליא הוא לקא ענילנא, וא״ל ר״י מי סניה מעקה דנתיג נאורייתא או מחיצה לאמור לבבן עקייבייז ק> יי״0 ומטעם זה גער ד׳ יוחנן נאיסי ששנה רחלים נרנוי יו״ל מ״ס ולא אמל לחלות גוא״ו תי״ו פהרגללשון המשנה׳ ונער נר' אסי ששנה יין שמסכו גו• (ע'ז V נ״מ ע״6 שהי' לו לומר שמזגו נהרגל לשון המשנה והתנצלו אלה השלמים לאמר שדעת שפתם נדור מללו כלשון המקרא רחלים מאתים׳ ולא נמצא נרנוי וא״ו תי״ו ננל המקלא, ונכה מסיכה מורה עילוג מים גיין נמקרא מסנה יינה משא״ג מזיגה שהוא מורה הרקה ושפינת משקה מה מכלי אל כלי לנד כמ״ש המוס, שם ׳ והשיב ד״י לשון תורה לחוד ולשון חנפים לחוד, נלומרננד שב מנהג מאלי להרנות רחל נוא״ו תי״ו כמשפט לשון נקנה ני נקנות הנה, ונן ננר הורגל פעל מזיגה להורות עירוב מים ניין, והנקה ושפינה ג״נ, ני לא ידקדקו ז״לנל נך לקנוע נשפתסתינות מדלות לפעולות משותפות נכלל ונבדלות נאיזה פרט קטן האיכות, כאשר יעשו נעלי המקרא אשל שפתם נרורמללו ויבדילו ניניהם > אשל נן מנהגם על הרוג נהיות הזכר ננדל מנקינתו נשם, לא הקפידו להגדיל ניניהם נסימן הימי, אמר שכנר הם ננדלים נשם נמו עזים ותישים, רחלים ואלים ׳ אשר נמו זה הדייקות הצח לא נשמר נלסון המשנה, וענ״ז הקפיד ר״י על שינוים מדאגה מדנד פן ינואו הערלים ערלי שפה לשנות גס המה ולהניא זרים בלשון נלי דעת משפט הצחות, זה נ״ל נמל נפי׳ מליצתם לשון.תורה לחוד ולשון מנמים לחול * מכל זה נראה שלשון המקרא אשר נו דנר ה׳ עם נביאיו הוא יומר צח ויומרמנורר מלשון המשנה שנתחדש אחריו ובאו נו זרים לניס מלשונות העמים ושימושי מנטאס, ואחר שמתקני תפלותינו היו נעלי מקרא הוא עזרא וסיעתו שהיו שנים הרבה קודם נעלי המשנה ונמ״שנ הרמנ״ס ז״ל גד' לראשון מתפלה׳ אין ספק שחנלום בלשון ממלא, ניותל צח ומגורי שנו, לנן עלינו לשנח נתפלותינו נלשון המקלא נמ ׳שב המו׳ נמה פעמים ז״ל לישכא דקיא עדיף, וניותד צח ויותל מנורד ממנו נמו שפסק הרמב ם שמדקדקי׳ נק״ש ונתפלה בכל לשון להתפלל נלשון הצח והמבודד יותל גלשון