Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 286]

K* ( 76 ) *S כותי המקלא נשום מקום להבליע נו״ן חפ״נ במקול עס אומ ננל״סנדגש נמו.שמצאנוס ילשון המשהה תמיד ■ אולם עם נל זאת נאות הוא להקיא נשם לשון ענד אחר שמניחיו והמדנריס נו המהענרייס, ואין טענה משפת עמים לביס אשר• סתיהדונו, (כייתנן לומר שהיו מעולם שפת ענד ושמזוס וחזרו ויסדום) ני אחל שהסכימו המניחים עליהם מה ל< מלה חדשה או ננדית ני העיקד הולך אחל ההסכמה, וכן יתכן לומר נפעל אתלוס יתלוס שנהגו נו נעלי המשנה. שהוא פעל מחודש מן ההמון נעת ההיא או קודם לו גזלוהו נשינוש משם מרומה אשל דמו היות התי״ו שלשית. (ומה נס היום יתעו נן הפייטני' נאשר שמענו כן ראינו שמקונן אתו גזר תאננר משס חאג-יה ואניה (איגה *')׳ הלא היא נתונה על ספר הקינות לטי״ת מנחם, וטעה 3' טעות: א' דימה היות תי״ו תאניה ■שלשית, 3' הטיל 3ה נו״ן יתירה אשד אפס מקום לה לפני נו לדנים מ״ב ני מחוק הלשין להנליע נדגש נמו מצדים נתנו <7 (שם ה׳) ולפי חקי הלשון היה לו לומד וננן אבינו נמו ואבו ואנלו אתחיה (יםעיה נ') אנל מה היה למקונן ההוא לעשות אשד לא מצא נדי גאולתו להשלים סדר האלפא ניתאנקינתו לכן נחר לשוס נוספות על הפעל כדרך שנהגו נשם, מה שאין זה משפט הלשון ו^חנם השכיל נדקדוק הלשון היה משלים התי״ו נמלת תגיבו נננין פיעל מנל״ה ע״ת נצפיתנו צפינו M,f0 יי) והוא מטעם’להבות לנתיפתח (שופטים י״י» שלדעת יונתן ורש״י ענינו קינה, ויתכן שגס המקונן ההוא נשיאות פניו לחז״ל היא השגתהו , ני ז״ל מ״ד פ׳ ך': ויתפרו עלי תאנה ארשנ״י עלה שהניאה תואנה לעולם , פי'מ״נ יללה ונכי, ונל זה איננו שרה לגזול פעל חדש נענורדרשת הדורש נאמדם ז״ל לשון חכמי'לחוד ולשון תורה למוד אף ני הדרוש אשל הוא כעין אסמנת׳ וכעין אל תקרא שנהגו ז״ל לדרוש אין לסמוך עליו כלל לננותעלפיו נני ן חדש או משקל חדש או איזה מונן חדש, וננד תעו נזה פייטני' דנים ופה אפס מקום להעיר עליהם. וקצתם הביאום המדרשים להכביר מלין ולחרף אלהיס חיים נמו שיסד אחד המקוננים נאל מלא רחמים לך' סיון לאמור מי נמוך באימים ׳ והוא חירוף וגידוף לומר העמוד הזה איננו דואה ואיננו שומע ח״ו, והפייטן הזה שגה לקרוא האל״ף נחירק אשד לא היתה זאת כוונתם נמדדשם ( גיייו ל״י) אנל כוונתם ז״ל היתה על גודל אדינת אף לרשעים נטעם אמרם ז״ל איזה גנוד הנונש את יצרו שנאמר טו3 ארך אפים מגנור ׳. ולפ״ז לאו׳ לנקד האל״ף נפתח ני הוא מטעם חזק ואמן ת״א תקיף ואלים (ד3י'ס ל״א) והשם ואמין נח (חיוג יי,) ת״י ואלים חילא׳ וגן הורגלנו נדלז״ל לקרוא האל״ףנפתח, וכעין זה דרשו שם על פי מי נמוך חסין יה, וזה שגה או השגה׳ ונהנה פיוטים רנים שוגים ומשגים), ויהי מה הנה אנחנו רואים נלשוננו ובכל לשונו' הגוים פעלים ושמות משתבשים התחדשו מאנשי ההמון הנלתי יודעים משפט הלשון ההוא, ונלס יהגו נס כמשכיל נסנלמנניאדס אחל שהוסנמ. המלות ההן בין המדברים להיות מורים ההוראה ההיא אשד נחש’ נס אין קפידא אס לא הונחו בצחות, אשד נעיז זו המקרה קד,. נ״נ נלשון המקרא אשר מניחה על צחות יסדה, ומצחות הלשון הואהקיצ» נאמרם