Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 285]

2» ( 74 ) *«ה במשנתם, ואמרי שיחיל הם המס הע3רים אשר מ5או את הלשון במרבד, והס המה מנימי׳ אשל הסכימו יחל על מנהגי לדני שימושי המבטא ההוא ול3לו 3ו בצחות נחקת משפט מנהגי שמושיו אשל הסכימו עליהם׳ הכה גלי ספח שלשונם זו תקרא נשם לשון עברי בהיות מנימיה ודוגריה עבריים אולם נל יולעמנין ני לא כלשון המקרא לשון המשנה עם היות ששתיהן עבריות, יען לתיהס שונות בשדשיהס ושימושיהם" א'שרשי לשון המקרא מיוחלות לעבדייס לבל ׳ ומעט מזער מצאו להם לוגמא בלשון עם ועם ׳ ושרשי לשין המשנה רובם לקוחים מלשונות העמיס׳ כמו חיל צבא מלחמה מחפש י ה3תיס לשלול, קראו ז" ל בשם בולשות ע" ש ויחפש ת״א ובלש׳ האמצעי בשניו בין כבש לאיל, קראו ז״לפלגס והוא לשון יוני׳ פלטד מוכר פת נקי בל״י׳ מאכל פולטיקין חשובים בלשון יוני ורומי׳ צלוחית של פלייטין ׳ פלייטין שמן רוקח בל״י, לגיון ממנה בל״ר, וכיוצא 3ס שרשים רבים לאלפים ולרבבות לקוחות לבעלי לשון משנה משפת עמים רבים משא*נ בלשון המקרא ׳ וגס שימושיו איכס עולים בקנה אחד עם שימושי לשון המקרא. ני הנה זה מנהג בעלי המקרא המקור מחפ״נעם אות בכלים יבוא על 3' פני': א׳ לנדור רנטייע ע״ד השלימים, 3׳ רגשת ^טעת ׳ אך לא מתבלע הנו״ן לעולם בדגש , ובלשון המשנה מצאנוה לעולם מובלעת73גש לגוש לפול לגח לשיוך׳ ונכה בנמיפא יו״ד ועמו שורש לקח מקרא אח7 להם במקלא ללכה לרדת לקחת׳ ובלשון המשנה נאמר לילך לירדליקה׳ ולא נדע ניקוד הלמ״ל אס היא בצירי או בחירקגדול להדגיש היו״ד השרשית במבטא, או אס נקראם בחירק קטן הלמ״ד ונבליע סיו״ד בדגש כמנהג המקרא ברבים מחפ״י כמן הציב הציג מן יצב יצג, אשר זה לא יסופק ענ*פ במלת ליקח שהיו״ל היא סי' החידק הקטן לבד והקו״ף דגושה להבליע חסרון הלמ׳יד, וכן שב מנהג מאדי בלשון המשנה לשמש נני״ן מקום מ״ס הדבוי ׳ ולהיות גזרת נל״א שוה למדת נל״ה נאמרם ז״לאיןקירין את שמע, מה מצינו, ונכה נהגוז״ל להרכיב נפעל והתפעל נאמרם ז״ל, נתנוון נזדמון נתפתה נתרבה, מה שאין כל זה מנהג תמידי במקרא נ׳ אסמעטמזערלא נבירמצאנום עד״ז ונקראו בשס זדים וכל חנם מבין מדעתו הרנה יותר ממה שפרטנו אשד כלם יעידון יגידון שלא כלשון המקלא לשון המשנה׳ והוא הדבר שאמדו ז״ל לפון תודה לחוד ולשון חנמי' לחוד׳ ונל חולק על פשוטו של זה המאמר לפרש אותו בפשט ערמומי ואומר ששניהם עולים בקנה אחד׳ הוא זה בסתר פנים ישא ויחניף בחלקלקות להנחיש הגלוי והמפירסם׳ ואס יאמר האומד וני מפני שלא דאינו בעלי המקרא משתמשים בדרכי שמושי לשון המשנה נגזול אומר שלשון המפנה איננו לשון המקרא , אשד הוא דבר זר ני לא ראינו אינו לאיה אחר פלא עזבו אחריהם זולתי!"7 ספדי הקודש, ואולי מצאנו מהם יותר יתכן שברוב דברים לא יחדלו להשתמש בשימושי לשון המשנה ׳ על זה נשיבהו לאמר צא והנא לך אף אתה ראיה שלשון המשנה היא לשין המקרא׳ ני עדן לא הוחזק הדבר, ואס בעבור שהסתוובקצת שדשיהם ושימושיהם או בדונם, הלא כמוהו לשון הארמי מתדמה בלוב פרשיו ושימושיו׳ ®נאמד בעבור זה שהוא לפון מקרא, והנה מרגלא בפי חזיל לומר לא לישתינט תנא נשום מקום ולאשמעינן׳ ונגה נאמר אנחנו לא לישחיוט נותב