Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 273]

m» ( 63 ) <€! מהחתול ילא ואת מצותי סמל: ויוסף הנער לצאת, ומה השול למולו, ריזללעול שנית וימהר וילז אל אביו i ויאמר אבל עתה ראיתי אמאויננו הקשה, הנה הוא נעל קמים״ יהיה כל הקלוב אליו 3הס ינגח: וגס את פינו ראיתי אשר ענלה וזעס נתונו, ונו יתנכר לעתו: לא ראיתי נאיש י' רע הזה מעול היותי על האלמה, וארון להמלע על נפשי: וילע עול אביו ני מנם פחל אין לנד, ויען אותו ויאמר׳ גם הוא לא יזיקן נני: לך שונ ללרנן, רק את מצותי שמור וחיה: ויוסף עול לצאת, ולא ש3 נפעם נפעם, ויוחל גם מן המועל אשל אמר לו אביו 1 ויהי כי פנה היום והנה הוא ש3 אל ניתו, ויאמר לו אביו מלוע אמרת לנוא נני: x ויען העננרהרן ויאמר, יען אני ני מעת צאתי על עפה השתעשע ננך נמלאה איש צליק: הלא הוא ממלת לב ועיניס / אשר הול עולו הלר לו, תנמולות שחורות על לבכות: וככל זה לא יגבה לנו " ני אס הלון ילך למומו, וינוף כאגמון ראשו: מה יקר לי רעותו, אנל אבי נזה לא ירע לי: ואנני השנע אשנענאלהיס אשד נלאני, כי אין יצר מחשנות לנו דקנווב כל הימים: גם הנה זה פעמים אשל נחתי את לני לנוא אליו וללנרעמו, אכן יראתי לגשת אל הקלוש הזה וחני מצער: ויען אומואניו ויאמר, סנל מן מודה לאלהים אשר מנעך היום מבוא בלמים, ני ראית את שונאך פנים אל פנים ותנצל נפשך: הלא זה החתול אשר אמרתי לך עבור מעליו פן מספה : אל תניע אל מלאהו, כי חנוף יחניף נו: והרעה אשר הוא חולש עלין עמונה נקלנו, ני שם תקע החמס את אהלו: אך לא למו־אד. .עין ידיך♦ תישפט! כ♦ ך־חליק אךם רשע בעיניו; למצוא עוט מתראה כענו$ז לבו מקוים הרשע ופניו משפט ♦ י { ן ז Ti• TT V י־ל משלי מוסר תמימות השה ויה♦ היום ויצעק השה אל אלהים ויאמר אנא׳ הושיעה אלהי'! הקל א* עניי ועמלי, ראה נאכל היום לחון ילחצוני חיתו אח ותקות שלום וממחה