Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 272]

SM C 61 ) «2 למח תעשה כח לעבדיך;שמוי! ס׳ ט״י). רה גדם לנו ז6ת הנה עגדיך מונים נחוטאים ואין הסרחון מלוי גנו" ני אס ורה שלא נתן תק לע«7יך ־ ולמה זה חדה לך על הדבר הזד, (ש״3 י״ט מ*ג)> כלומד מהגרם לך החרון על שהקדמנו להעניר אמ המלך הירדן, האכול אכלנו מן המלך אם נשאת נשא לנו ־ וטעם נשילת היחס על מה חרה לן על ה37ד הזה" נהיות שאחת משתי הס3ות שזנלו היתה נורמת שתגרום הקדימה הזאת את מדונם אגל אחדי שאינם נאמת " לא היתה הקדימה הזאת דאוי' לגרום חרון כלל * *- ב - ל ■ג•*•»*❖•}• * •»־־י• משלי מוסר הענבר ובנר העכבר ילד 3ן " ויקרא את שמו פלטי " לאמור מי יתן ותפלט מן החתול נכי: ויהי גיוס הגמלו" יום החלומו לצאת ול3וא לעשות גס הואלנית א3יו: ויקראהו אניו ויאמר אליו" שמענני אמה עונרהיום את ג3ול ניתנו לתת מתיה לפנינו: השמד לן מאוד פן מנקש ומהמורות אשר טמנו לנו צרינו, ני דגים רודפינו׳ והחתול עולה על כלס: הדחק תרחק את פעמיך ממנו מאוד מאוד׳ ואל תעמוד ננל אשל יציג כף רגלי" ני עז נמות הוא פורק ואין מציל: נראומו לאה כי דעה נגד פניך, ניתן המלט אל מאחי: ויען הנער אותו ויאמר, אל תדאג לי א3י: הכי סנל אני לראות נרע אשד ימצאני, לא ני ערום אעלים ואל יקראני אסון, ויצא: ויהי הוא אך יצוא יצא מאת פני אניו, וירא את הסוס עומד לנגדו: ויחרד חדלה גדולה על המדאה ההוא׳ וימהר ויש3 לניתו: ויצעק לקראת אניו לאמור, דאיתיהו אני ראיתיהו, האויב הגדול והנוד': הנה הוא עומד נחון על אל3ע רגליו הגנוהים, וגנוה מעל גנוה ראשו עליהם מגיעהשמימה: ומתחת לראשו הוד קוצותיו תלתלים ׳ נגונה אפו ינעדם ויטלטלס: ויצא אם לסנה מעיניו וע״זן מנחיריו, וירמוס 3רגליו ויך 3חממו את עפר האדן: את כל זה ראיתי ויפול ל3י, ואדון להמלט על נפשי •' וידע אביו ני הסוס הוא החרידו נגאונו, וישחק לתומו ויאמר לו: אל תירא ואל תפחד ממנו׳ ני לא שנא הוא לנו מתמול שלשום, לא יזיקוזה: לך גני שוב לדרכך" רק מהחתול