Bikkūrē hā-'ittīm · 1826-01-01 · 1826 - תקפ״ז · p. [Seite 268]

»+ ( 57 ) וועטווען.ען, וולוריבער; למה, שאלת הסבה התכליתית ("(!?ז, 5ז וולוי) י וטרם סנהגה בפרטיהם ים עוד להעיר, שהשאלה נזאת תהי' לפעמים שאלה גרידא, לתקן חסלו? ידיעת הסבה בלבד" ולפעמים תצטרף עמה התמיה/ דהיינו אס מדע להשואל נבר סנה׳ אחזת אשל מן הדאוי שתס3נ הפוך התולדה שנתהוה, כמו שנלאה מתון איזה נתונים ה3אים• מדוע, אמדו שהוא נ3נה מן מה דו_ע. נמו גיזה מן מד, זה, ומשקל דיע נחסלון היו״ד כמשקל השלם ידוע■ ני נן מצעו בול שענינו נמו יבול, ואף שנאמת לא ידעתי לנון טעם ההדננה הזאת על נכון, מ״מ הדעת נותנת מהמקומות שמצאנו המלה הזאת נשפלי הקודש שענינה הסבה הפועלת אכן תלגום האלמי יתלגס המלה הזאת 3נ״מ מה דין, והוא תלגום מה זה, אנל מצעו שניהם בנתונים, וההפרש לב ניניהם: ני מה זה שאלה על איכות הלנר, נמו מה זה בידך (®ייייי י' י,)׳ והלימה, ולפעמים בצרוף התמיה, נמו(נמזשית נ"; כ׳־) מה זה מהרת למצוא (וולוי לויוש דלוי? הלוטש דולו י$ געשווינדע וולוו געאונרען?), ןכן(שופטים י״י> נ״י1 ומה זה תאמרו אלי מה לך (זואי איוש דאי(111(1, דלוט לויהר וזיך 5רלו4ש, וולוו 5עה!ש ריר?)׳ או("'י* כ'י> ה') מה זה רוחך סרה ואינך אוכל לחם ( וואו אייש דאי? חא ביוש יא tplnuin אונדאיטטעטש ני5נ1), אן (מ'3 א׳ ה׳) נזה זה שבתם (וואו נוייש דאו? איהר קאויייש סקן ווידער?)׳ ונל. כיוצא נזה * אמנם מוחג שאלה על הסבה, שתצטדף לפעמים ג״כ עם התמיה, כמו שזנרנן לעיל• ניוצא נזה: מדוע באתם אלי ואתם שנאתם אותי (3ר<זפי<ז נ״ו נ״1), לא שאל לא על תנלית ביאתם ולא על גלם ביאתם, כי אם יהיו מה שיהיו, ננל אופן היתה השנאה ראויה לעצור אתכם מבוא, ומה פעל א"נ את הביאה? מדוע פניכם רעים היום (שם ״׳ ׳')״ גס 3זה לא שייך שאלת התכלית, כי הוא טנע מוכרח באדם שירעו פניו כשקרה לו 37ל לע, ולא שאל כי אם על הסנה הפועלת זאת מדוע עשיתן את הדבר הזה ותהיי! את הילדים יפמות א' י׳יי) מה פעל את העשיה הזאת בהיות מצותי ס3ה מנמזת אתנן להמיתם והן ענו נעלמה שהי׳ שם סנה מנוחתי המניעה הזאת, ני חיות הנה ובטרם תנוא אליהן המילדת ויללו, אף ני שנאמת יראת אלהיס סימה הסנה הגורמת ברצונן מדוע מהרתן בוא היום (שם י׳ י״יי)׳ איזה סנה פעלה מהילת ביאתנן נהיות הרועים סנה מנרחת אתנן להשהות זמן לב * מרוע